השבועות האחרונים מעמידים אותי בהתלבטות: האם נכון להתעדכן תדיר במהדורות החדשות לאור המצב הביטחוני הקשה או לא?

מצד אחד, איך אפשר להמשיך בשגרת יומנו ובעיסוקנו כרגיל ולא להשתתף בצרת הציבור? אויבינו ומבקשי רעתנו, המחבלים הערבים, יום אחר יום מנסים לבטוח ביהודים ביהודה ושומרון, בירושלים וביתר ערי ישראל.

ההתעדכנות בנעשה "און ליין" לא תסייע במלחמה אך אנו צריכים להרגיש כמו אבא שבנו משרת בגזרת גוש עציון. הוא לא מתעדכן במחשבה שזה יעזור, הוא מתעדכן כי הדאגה והאהבה שלו לא מאפשרות לו אחרת. כך הוא מתעדכן שעה שעה בדאגה גדולה מה שלום בנו אהובו.

מצד שני, ההתעדכנות האין סופית מזיקה. מרוב הזעזוע והעיסוק המתמיד בפיגועים, אנחנו לומדים לעכל את המציאות ולהכילה. רצח של יהודי לא נראה בעינינו דבר כל כך נורא, הרי אתמול נרצח יהודי וגם שלשום נרצחה נערה יהודייה. פציעה קשה בכלל כבר לא מזעזעת אותנו, ואם המחבל חוסל לפני שהספיק לבצע את זממו – אפשר להסתפק בבדיחה שחורה וזהו. הזעזוע שלנו "נשחק". אשתי הסבה את תשומת ליבי ששיניתי ממנהגי. עד לאחרונה לא הייתי מסוגל להכניס אוכל ושתייה לפי כששמעתי על יהודי שקיפד את חייו. הצער היה ממלא אותי כל כך, שפשוט לא יכולתי לחשוב על אוכל.

אך לאחרונה אני אוכל. מצטער ואוכל, אוכל ומצטער. הזעזוע כבר לא מה שהיה. שמעתי על רב מפורסם שהנהג שלו האזין למהדורת החדשות ברדיו. כאשר סיים להאזין, ראה שרבו בוכה חרישית. הנהג נבהל ושאל את רבו: "כבוד הרב, מה קרה?!" הרב ענה לו: "לא שמעת?" הנהג לא הבין על מה הרב מדבר. הרב ענה לו: "מה שאמרו בחדשות, על האלמנה והיתומים". והנהג בשלו: "הרב, לא שמתי לב שדיברו על כך". והרב בתמימות רבה הסביר לו: "היהודי שנרצח. יש לו בוודאי אשה, יש לו ילדים קטנים. מה יהיה עליהם?! מי יגדל אותם? איזה צער נורא". מרוב שאנו מתעדכנים כל הזמן בחדשות, ואנו שומעים וקוראים ידיעה על פיגוע בסמוך לידיעה על מזג האוויר – גם בתודעה שלנו, הזעזוע מרצח נעשה דומה לאט לאט ל"זעזוע" ממערכת חורפית שמתקרבת ובאה.

מה הפתרון? האם להפסיק להתעדכן בחדשות? האם להתעדכן לעיתים נדירות יותר? באמת שאיני יודע. אולי עצם המחשבה שאסור להתרגל – תסייע לנו לזכור לא לשחוק את הידיעה הברורה: "דם יהודי אינו הפקר".