1.
ראש המוסד הנכנס יוסי כהן אמר בשבת האחרונה בבית הכנסת "בסייעתא דשמיא". יש מי שזה מפחיד אותו, למרות שלדעתי זה אמור דווקא להרגיע. האם זה יגרום לו לעמול פחות טוב כראש הארגון? קשקוש.
האם זה יפחית במשהו את מאמציו האנושיים, בגלל אמונתו באלוקים? ברור שלא. אבל האם זה יגרום לו לפתח תפיסה שיש בה יותר צניעות וענווה? זה כמובן לא מובטח, כבר שמענו דיבורים גדולים מאנשים קטנים, אבל יש סיכוי.
כשהתורה מתארת את שובו של עם ישראל לארצו היא מזהירה מפני ביטחון עצמי מופרז, שמכונה "כוחי ועוצם ידי". לפי הפסוקים בספר דברים, יש חשש של ממש שנחזור לכאן ופשוט נעוף על עצמנו. התורה פונה אל האדם ומזהירה אותו מפני מציאות שבה "אמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
במשך שנים יצא לי לסקר את נאומיהם של מנהיגינו ביום השואה, ביום הזיכרון וביום העצמאות. לפעמים התכווצתי בעודי מכתיבה את הידיעה על דברי ראש הממשלה או הנשיא למהדורת החדשות. אנחנו, ורק אנחנו, אחראים לגורלנו. אין עוד מלבדנו. אין לנו על מי להישען, אלא על עצמנו. זה נשמע כאילו עם ישראל חוזר לארץ ישראל, אבל מוציא – לכאורה – את אלוקי ישראל מהסיפור ההיסטורי שלו.
האמונה, כאמור, לא מחליפה את המעשה. אין כמו פרשת השבוע, פרשת "ויגש", כדי להוכיח זאת. בואו נעבור מיוסי כהן ליוסף אחר, גיבור הפרשה. יוסף מכהן בתפקיד בכיר בארמון המצרי ומנהל אימפריה כלכלית וחקלאית. הוא מסייע בהצלחה לנווט את מצרים בימי הרעב הקשים, אבל בעודו מצטיין בעולם העשייה, כמעט כל דיבור שיוצא מפיו הוא כפירה בתפיסת "כוחי ועוצם ידי".
כאשר הוא מסרב לחטוא, הוא אומר: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים". כשהוא פותר חלומות לשרים המצרים הוא מבהיר להם תחילה: "לאלוקים פתרונים". אפילו כשהוא מגיע לפתור את חלומותיו של המלך פרעה הוא מכריז באוזניו: "אלוקים יענה את שלום פרעה". גם ברגע הדרמטי שבו הוא מתגלה השבוע אל אחיו, אותם אחים שזרקו אותו לבור, הוא אומר להם: "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים".
זו לא "הדתה". זה ה-DNA היהודי הבסיסי כבר אלפי שנים: להאמין ולעשות. יוסף הוא פשוט מודל למנהיג כזה, וכל משפט שלו אז, יכול היה ליצור היום כותרת בנוסח "סייעתא דשמיא".
2.
יום ראשון בצהריים, חופשת חנוכה בעיצומה. בקניונים, במוזיאונים ובפסטיבלים אפשר למצוא בעיקר שתי תופעות – תורים ופקקים. אז חתכתי עם הילדים לתחנה לחקר ציפורי ירושלים. אלן קמל, מנהלת התחנה, עוברת כל בוקר בדרך לעבודה על פני הכנסת, בית המשפט העליון ומשרד ראש הממשלה. בין כל סמלי הלאום והממשל, מתחבאת שמורת טבע ירושלמית קסומה ושקטה, קרובה מאוד אבל רחוקה מאוד מהאווירה הפעלתנית והלחוצה במסדרונות שמסביב.
"שמעתי בדרך לכאן ברדיו אנשים מקטרים על המחירים של כל האטרקציות בחנוכה", מספרת אלן. "אמרתי לעצמי: שיבואו לכאן בחינם לראות קיכלי אדום חזה. בקרוב יגיעו גם הפצחנים. הם עוד לא הגיעו אלינו החורף, ואנחנו מאוד מחכים להם".
היא נולדה בטרינידד, אי קטן ליד ונצואלה, גדלה בקהילה היהודית הזעירה שם ועלתה לארץ. עבורה ישראל היא לא רק ארץ האבות, היא גם גן עדן לחובבי צפרות. כמה מטרים ממנה, בעמדת התצפית הייחודית שמכונה "המסתור", יושבים בשקט הורים וילדים וצופים בשלל ציפורים מרהיבות. "ביום טוב אפשר לראות כאן עשרות מינים של ציפורים. אי אפשר לדעת מה יביא לנו החורף, זה היופי. הטבע מפתיע אותנו בכל פעם מחדש. בעונה הזו יש סיכוי גדול למינים נדירים, כי קר מאוד בצפון, באירופה, ואז רואים פה הרבה סוגי ציפורים שקפוא להם שם".
לרוב, המוסדות שמסביב לתחנת הציפורים מספקים את הכותרות הראשיות במדינה. אני שואלת את אלן מה הכותרת הראשית מבחינתה, והיא מכריזה בלי ספק: "השקדייה. ראינו פה בימים אלה פרח ראשון של שקדייה! זה ממש מוקדם, אני לא יודעת איך היא פרחה כל כך מהר". אני עושה חשבון פשוט: השקדייה אמורה לפרוח כששרים "ט"ו בשבט הגיע", וחנוכה הוא הרי בסוף כסלו. כלומר, היא הקדימה בחודש וחצי.
"ויש לנו עוד כותרת", מוסיפה אלן. "ידעת שהירגזים כבר מתחילים לחזר? הם מחפשים בת זוג ועושים המון שירים והצגות בשטח. ממש בימים אלה אנחנו כבר מתחילים לשמוע את השירה המיוחדת שלהם", היא אומרת ואז מתחילה לשרוק, מחקה את השריקה הירגזית.
"במובן מסוים אנחנו כמו השכנים כאן במשכן הכנסת", היא אומרת לי כששתי נשים דוברות רוסית וקבוצת ילדים חרדים מגיעים יחד אל ה"מסתור", לתצפית. "יש פה מתנחלים וערבים וקיבוצניקים ומה לא. אבל כאן לא רבים. כאן נותנים לטבע לדבר".
3.
להלן עמדתי, שיש לי תחושה שהיא מייצגת אחוז משמעותי של אזרחי ישראל: להערכתי, הם לא תומכים בארגוני שמאל קיצוני, אבל ממש לא רוצים שאבנר וסיגי יוצגו כמחבלים, כאילו מטרות כבר מסומנות מעל ראשם. הם לא חושבים שצה"ל אף פעם לא טועה, אבל הם לא רוצים שילכלכו בחו"ל על חיילי צה"ל, גם אם טעו.
הם נעלבו כשהנשיא אמר שבני עמו בחרו בטרור, ולא התלהבו מעוד כמה צעדים שלו, אבל הם ממש לא רוצים לקלל אותו ולא נוח להם מההתלהמות נגדו. באופן כללי, אגב, הם נגד קללות והתלהמות. אבל אף אחד לא יעשה עבור העמדות האלה שלהם סרטון ויראלי, פרובוקטיבי ומדובר.