חול המועד פסח שנת רל"ו. טרנטו איטליה. יצחק יורד למרתף ביתו להעלות בקבוק יין לסעודת השבת. לחרדתו הוא מבחין בגופת פעוט השרועה בין גזירי העץ לחבית היין.
בפנים לבנות הוא עולה הביתה ומבשר לשאר בני הבית על המציאה הנוראה. בני הבית זונחים את ההכנות לשבת הקרבה ומתיישבים לדיון מתוח. מה לעשות? לסלק את הגופה ולקוברה? מי שהכניסה למרתף, מן הסתם אורב ומצפה ליהודי הנושא גופת פעוט בזרועותיו. להודיע למשטרה? אין ספק כי זו תאסרם מיד. וכי יש הוכחה משכנעת יותר לאשמתם ממציאת הגופה במרתף? לא לעשות דבר? דפיקות נציגי החוק מן הסתם יישמעו בקרוב בביתם.
מי שדאג להכניס את הילד המת למרתף הבית, ידאג גם להודיע על הימצאותה שם לרשויות. דמם של הנוכחים קופא. מה שלא יעשו, דומה שגורלם נחרץ. לעלילות הדם על אודות לישת מצות בדם נוצרי יש כבר מסורת של מאות שנים בגלילות אירופה. ילד נוצרי מת, עניין שכזה מעולם לא נגמר בטוב. מנוחת השבת מפנה את עצמה למתח וחרדה. לאחר מספר שעות של הפיכה בעניין נופלת ההחלטה להודיע למשטרה על הילד המת. אין זו יותר מאשר ברירת מחדל שתוצאותיה ידועות מראש. בני הבית נעצרים מיד, לאחר מספר שעות מצורפים אליהם שכנים יהודים נוספים, שותפים כביכול לפשע.
אל חוקרי המשטרה מגיע עד מהרה עדות מהימנה של שכנים נוצרים אשר שמעו את קול הפעוט הבוכה בוקע מהבית, טרם מותו כמובן...
האסורים עונו בעינויים קשים. זוכרים את מרתפי האינקויזיציה מספרד? איטליה לא רחוקה הרבה מספרד ושיטות העינויים היו מן הסתם זהות. לא יצא לי לבקר במוזיאון אינקויזיטורי, אבל אפשר לדמיין, סדים, גלגלי ענק, מחטים מלובנות... באותם ימים המשפט הכיר רק בהודאת הנאשם כסיבה להרשעה. להוכחות נסיבתיות, למשל כגון העובדה כי הפעוט נעלם ביום שלאחר ליל הסדר, לא היה משקל בבירור דין האמת. העינויים השיגו את מטרתם. כל הנאשמים הודו כי שחטו את הילד למטרה דתית. הם אף תיארו באזני החוקרים כיצד שחטו את הילד, כיצד רוקנו את דמו וכיצד לשו בו את מצותיהם בערב הפסח. הפרוטוקולים המשכנעים של חקירתם שכנעו לא רק את שופטי הכנסיה. גם הקורא בהם היום עשוי להתבלבל. דינם נגזר למיתה משונה.
בהיסטוריה העקובה מדם שלנו, היו אין ספור עלילות דם מעין אלו. שנים ארוכות ובירורים חוזרים ונשנים נדרשו כדי לשכנע את שונאי ישראל כי מעולם לא עלתה כן על לבנו. הנחת העבודה של רשויות החוק הנוצריות (ולעתים גם של אלו המוסלמיות) הייתה כי הדת היהודית מחייבת את לישת מצות הפסח בדם נוצרי.
עד כאן פרק כואב בהיסטוריה שלנו. ועכשיו נמצא את ההבדלים:
ישראל תשעו, ילד ערבי מת, היעדר הוכחות נסיבתיות הקושרות יהודי מסוים למעשה, עינויים ושוב עינויים (מישהו יודע אם שיטות העינויים דומות במרתפי השב"כ דומות לשיטות העינויים שהוזכרו למעלה?), שלילת זכויות יסוד מקבוצה מסויימת (נוער הגבעות במקרה דנן)
איך אמר שר הביטחון? יש לנו את האנשים, חסרות לנו ההוכחות. אם אין הוכחות, פשוט מייצרים הודאות. כדי לגרום לאדם להודות במה שלא עשה יש דרך בטוחה אחת, לענות אותו. רק תגיד את מה שאנו רוצים, תאר לנו את הסיפור שאותו נשמיע באזנך ונניח לך. ניסיון רב שנים ורב משטרים מראה שהשיטה הזו עובדת.
מה זה משנה אם נער פלוני עשה או לא עשה. הרי החלטנו מזמן שהשורף האלמוני יצא משורת ארגון הטרור נוער הגבעות. מקסימום נשליך אל מאחורי הסורגים נער גבעות אחר. הרי בארגון הטרור נוער הגבעות כולם שמחו כששמעו מה קרה. ובכלל יש לנו אפשרות לסגור חשבון עם אויב מר אז למה שבכלל נבדוק שמה ערבים חוללו את השריפה בדומא...
עד כאן הציניות. וברצינות: לא ברור איך אנו ישנים בלילה כשכל זה קורה. מילא יהודי מגרש יהודי, נניח, אבל יהודי מענה יהודי?! ראוי שכל מי שלב יהודי פועם בקרבו, יעשה, ימחה, יזעק, יתפלל שעיוות הדין הנורא הנרקם בימים אלו יתוקן.