בימים האחרונים אזרחי ישראל עדים להפגנות, כולל הפגנות אלימות, מצד חוגי ימין קיצוני. הן מתקיימות בצמתים וליד בתי עובדי ציבור בכירים במערכת אכיפת החוק. ככל שהחקירה מתקדמת וכתבי האישום קרובים מתמיד, מתקבל הרושם שההפגנות מתעצמות.
ייתכן שיש הפנמה של משמעות ביצוע הרצח בדומא על ידי יהודים, אם אכן כך יוכח.
הרקע להפגנות הוא טענות המופצות בעיקר על ידי עורכי דין של נחקרים בפרשת הרצח הנורא של בני משפחת דוואבשה, וטענות בדבר עינוי נחקרים בידי אנשי שב"כ. את עורכי הדין אפשר להבין; הם בסך הכל מכינים את הקרקע להמשך הגנת לקוחותיהם.
הצעתי לתומכי הנחקרים ולאוהדיהם היא לגלות איפוק, ובעיקר להוריד את גובה הלהבות במדורתם. אם יתברר שחוקרי שב"כ חרגו בפעילותם מהמותר על פי חוק, יש במדינת ישראל כלים כדי לטפל בחריגה.
אולם אם יתברר שיהודים ביצעו את הרצח בדומא, הרי כל המפגינים ומנהיגיהם יצטרכו לכבוש את פניהם עמוק מאוד בקרקע ולשאול כיצד הידרדרו צעירים שקיבלו חינוך יהודי ערכי לאלימות כה חמורה. כבר לא מדובר במעשי קונדס של חסמב"ה, אלא באלימות קשה שתרמה תרומה של ממש למוטיבציה של טרוריסטים פלשתינים לפגוע ביהודים.
שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל נועד להגן על שלום אזרחי המדינה, שירות שעושה לילות כימים במניעת טרור ובפענוח פעולות נפשעות. זו מערכה סיזיפית קשה מול גלים שבכל פעם לובשים ופושטים צורה. חבל מאוד שמשאבים כה רבים נדרשים גם כדי לסכל טרור יהודי המתבצע תחת הכותרת תג מחיר, משאבים הכרחיים למאמץ העיקרי מול הטרור הפלשתיני.
אין לי ספק שחקירות שב"כ נעשות במסגרת החוק. השיטות ששב"כ משתמש בהן בחקירותיו הותרו בחוק ובפסיקת בתי המשפט. אחרי פרשת קו 300, קשה להאמין שאנשי שב"כ יעשו דין לעצמם.
יש רק להצטער על כך שגורמים ידועים בתקשורת הישראלית בחרו לשתף פעולה עם הנחקרים ועם נציגיהם. הסניגורים שלהם הפכו להיות יקירי התקשורת, בעיקר כאשר הם מפזמים ללא הרף את הסיסמאות הידועות המוכרות מהפעילות החתרנית של "שוברים שתיקה". קשה לי להבין מדוע אנשי ימין נאבקים בשוברים שתיקה, בעוד הם עצמם משתמשים באותם טיעונים על מנת לייצר דה־לגיטימציה לשב"כ.
אזרחי ישראל מכירים תודה לאנשי הדממה של שב"כ, כי בנפשנו הדבר. יש רק לקוות שחקירת הרצח בדומא תסתיים במהרה. התרת הספקות חיונית בנסיבות שנוצרו.
מתוך "ישראל היום"