פנים יפות ופנים מכוערות
ב"צוק איתן" הכין לנו החמאס שתי הפתעות: עוצמה בלתי צפויה של טילי גראד בעלי טווח פגיעה יעיל עד צפון הארץ, והמנהרות. לו הייתה לנו תרבות של הפקת לקחים, היינו חוקרים מיד אחרי תום הקרבות, למה נתנו לסכנות הללו להגיע לממדים כאלה.
עשרות קטיושות שמתפוצצות מדי יום על כל ערי הדרום, בואך בת-ים ותל אביב, עלולות היו להביא עלינו נזקים בקנה מידה אסטרטגי, לשנות את כל מקבילית הכוחות באזור. אם נחלצנו מן הצרה וגם יצאנו וידנו על העליונה - היה זה בזכות שתי הפתעות שהפתענו אנחנו את האויב: גאוניותם של המהנדסים שיצרו את 'כיפת ברזל' שמנעה שיבוש מירקם החיים בערים, ומצוינותם של רופאי ישראל, שהצילו חיים בממדים שהפתיעו את העולם, עד כדי השמעת שאלות מרושעות, כגון: מדוע אבדות הערבים הן באלפים ושלנו "רק" בעשרות?!
גם אינתיפאדת הסכינים מצאה אותנו מופתעים. אני מציע שלא לקנות את הגרסה הרשמית, לפיה "טרור היחידים" הוא פרי יוזמה עצמית, ספונטנית ואין לו יד מכוונת. שימו לב לפיזור הגיאוגרפי של ההתקפות והתוקפים - לא סביר שכל זה במקרה.
גם הסוגה החדשה של טרור שפותחה כאן, מעידה על תכנון מראש. את החשק לתקוף אותנו ישירות מתוך הרצועה, הוציא מן החמאס מבצע 'צוק איתן'. מהומות המוניות, סטייל האינתיפאדה הראשונה, אבו מאזן מתקשה להפיק.
חסרה לו השתתפות הציבור הערבי הרחב שעסוק בפרנסתו, ועם כל התלונות – יש לו פרנסה. לחזור אל שיטות הרצח ההמוני נוסח האינתיפאדה השנייה - ניסו ומנסים, אבל חדירתו העמוקה של השב"כ וחופש הפעולה הרחב של צה"ל, גם בשטחי A , פשוט אינם מאפשרים את זאת. "טרור היחידים", הבלתי מאורגן כביכול, הוא אפוא הפתרון ההגיוני.
מתכנניו הניחו בוודאי, שכל סכינאי-מרצח במירוץ האמוק שלו יספיק לפגוע במספר גדול של קורבנות בטרם ינוטרל, ובדרכו לא יזרע רק מוות, כי אם גם מנוסת בהלה ושיבוש החיים, עם תחושת חוסר אונים שתביא את הציבור לידי ייאוש. כך יצדיקו את התיזה המטורפת שהציתה את כל המזרח התיכון, לפיה "אוהבי המוות", ובראשם הערבים האסלאמיסטים, מנצחים את "אוהבי החיים", ובראשם היהודים, וכובשים את העולם.
מדוע כל זה אינו קורה? בגלל תכונותיו הסגוליות של "האיש ברחוב" היהודי הישראלי. הוא - "כיפת הברזל" של המלחמה הזאת. כמוה, הוא הפתיע ומפתיע את האויב, מנטרל את האסטרטגיה שלו. איך הוא עושה את זאת? עד ראייה לאחת ההתנקשויות בטיילת ליד שער יפו בירושלים מספר שראה לפתע שני גלים אנושיים רצים, אך בכיוונים הפוכים: אלה בורחים כדי להציל את עצמם מסכינו של התוקף, ואלה מסתערים לעבר הטרוריסט דווקא, לעזרת המותקפים וכדי לשתקו.
ובכל קהל אקראי ניתן למצוא תמיד כמה אזרחים חמושים בנשק אישי, שאינם מהססים להשתמש בו כדי לנטרל את התוקף, וברוב המקרים הוא גם משלם בחייו. השלטונות פועלים כאן בתבונה. הם מנפקים רישיונות נשק ביתר קלות וקוראים לבעליהם לשאת את נשקם עליהם.
כך, האויב אינו מספיק להשיג את האפקט של יציאת המצב מכלל שליטה, מפני שתוך שניות משליפת הסכין, הסכינאי נורה או נתפס. האלמנט הנוסף המסכל את מזימת האויב הוא מה שעמד לנו גם ב"צוק איתן": המצוינות של רופאינו.
את דקירות ההפתעה שהמרצחים מספיקים לבצע, פוגש המערך הרפואי - מד"א, "הצלה", ובעיקר הרופאים המנתחים, והם מחוללים נפלאות. בזכותם מספר הקורבנות מנחיל לאויב אכזבה קשה וזאת במיוחד נוכח המספר הגדול פי כמה של ההרוגים מבין המפגעים. עד כדי כך, ששוב – כמו "בצוק איתן" - שונאי ישראל מרימים גבה נוכח ההפרש ה"דיספרופורציונלי" באבידות של שני הצדדים.
עוד מעט יחפשו גם כאן 'פשעי מלחמה', ו"שוברי השתיקה" או שכמותם יספקו להם את החומר. אנחנו טובים בלבקר ולייסר את עצמנו. יבול ההלקאה העצמית של יום אחד בתקשורת יכול לפרנס בקלות חודש שלם בכל ארץ מערבית. הנה הזדמנות ללמד זכות על עם ישראל ולהעלות על נס את מעלותיו, גם בשעות הקשות ביותר, "שעות המבחן".
וכמה מלים על פרשת דומה.
שתי תובנות: מרוב עיסוק "בערוגות", השמאל שוכח, ולא במקרה, את הערוגה שלו, הטראומה של הגירוש. מה חשבו להם מתכנני החורבן, שלא יישאר רישום בנפשם של ילדים, שראו את צה"ל ומשטרת ישראל בדמות טורים ארוכים של לובשי שחורים סוחבים משפחות באלימות מתוך בתיהן וזורקים לאי שם כפליטים?
וראו כנסת וממשלה, בג"ץ ותקשורת עושים שימוש במדינה עצמה להחריב את כל הנורמות שידעו בחייהם הקצרים? רוב קורבנות הגרוש הגדול שכחו או הדחיקו, אך נותר מיעוט שלא חזר אל הנורמה ואשר ההתנתקות ניתקה אותו מן החברה הנורמטיבית.
המיעוט הזה הפך לאנרכיסט ואויב המדינה. זו "הערוגה" של המגרשים, והם לא למדו כלום וכבר זוממים את פשע הגירוש הבא, פי עשר במימדיו.
התובנה השנייה היא עומק השפל של פרשת דומה, כפי שנתגלה באותה החתונה שחשפה חבורה לא קטנה של אנשים, שמתוך נשמתם נמחק הדיבר "לא תרצח". הצעירים הרוקדים נראו חפים מכל חרטה וייסורי נפש. האירוע המפלצתי ביטא אמירה אחת: מותר לרצוח, מצווה לרצוח!
משכך, חייבים לבדוק היטב, מה הם בניין-העל האידיאולוגי והתורה המעוותת שהולידו בקרבנו תרבות הדומה לדאעש. אסור לנו לסבול בקרבנו את התופעה הזאת אפילו יום אחד!