העניין עם סטיגמות שכמו האלכוהול ושאר ההתמכרויות, לפעמים מספיק רק לנשנש אותם ופתאום אתה מגלה שנשאבת לגמרי והגעת למקום הרבה יותר רחוק משהתכוונת מלכתחילה..
לאחרונה התמלא לי הפיד בצקצוקים וסטטוסים של חלק מחבריי שנעו באי נחת נוכח תוצאות הטבח ב'דיזינגוף' בתל אביב', תוך ציטוט דבריו ב'הארץ' של דודי מלכה, מבעלי הבר בו בוצע הירי:
"רצנו אחריו לתוך הסמטאות. הוא המשיך לירות לכיווננו כמה כדורים", אמר מלכה. "אנשים שהיו עם אקדחים בסביבה סירבו לירות בו. התחננו שירו בו או יתנו לנו את האקדחים לנטרל אותו, אבל אף אחד לא הסכים. אפשר היה לנטרל אותו מיד".
הייתכן שאחרי מסע הרג שכזה וברחובה של עיר, הצליח הנבל לברוח ולהישאר בחתיכה אחת? האם התל אביבים עד כדי כך חסרי אונים? או אולי פחות מיומנים?
ואולי בכלל זו השמאלניות שלהם שבדיוק בעיתוי הגרוע ביותר נזרקה בהם ושיבשה את יצר ההישרדות הבסיסי הקיים בכל ימני מצוי החמוש באקדח?
כי הרי ידוע לכול שאילו היה רוצה לבצע את זממו בירושלים הוא בטוח היה מנוטרל שלא לומר מחורר ככברה.
כי ככה זה אווירה של ירושלים:
מלבד הסינדרום המוכר הוא מגיע גם עם הוראות הפעלה למקרי חירום ו'גלוק' 26 בהכנס.
ובכן, תמוה בעיניי איך אנשים שרגע אחד קבלו על הדה לגיטימציה והשחרת ציבור המתנחלים, מכלילים בקלות מפתיע כל כך את התל אביבים, כל התל אביבים, האומללים שלא יכלו לנטרל את המחבל משל אווירה של עיר, של תל אביב הוא הוא זה שמסרס את תושביה בניגוד לירושלמים שמורגלים ובקיאים בדפיקת קליעים מטווח אפס בראשי מחבלים.
וקורא את הסטטוסים הללו, רוני מ"פ בפלס"ר גולני שגר בדירה שכורה בגורדון ועבר כבר בחייו כמה מבצעים מיוחדים לא כולל יותר מחמישים ימי מילואים בשנה ולא מבין מה נסגר עם הדתיים האלו שרומזים שהוא פחדן ואפילו לא היו בכלל בזירה בשעת האירוע.
וכשרוני משתף במחשבותיו את חברו לדירה, אמיר בוגר 'מגלן' בעצמו, משיב לו האחרון: "עזוב אותך מהמתנחלים האלו. בסוף, בשורה התחתונה, כולם אותו הדבר".
ולחשוב שרק לפני שבוע שני החבר'ה הללו עבדו כמאבטחים בעיר העתיקה ואפילו עוד לא הספיקו לפרוק את הארגזים בדירתם התל אביבית החדשה.
הכותב: מחנך ומעביר שיחות וסדנאות לנוער ומורים