בשלל טענות ניסה עו"ד אורי ציפורי להפריח את דבריי, שעתיד ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינו דבר שמובטח לנו, ושעלינו לפעול באופן אקטיבי ויוזם כדי לשמר את מעמדה של מדינת העם היהודי.
הרי האו"ם הוא שהעניק לנו את הזכות לריבונות על מדינת ישראל, והיא הוענקה ליהודים משל הייתה דבר אלוהים חיים, הוא מסביר. בשום שלב, טוען ציפורי, לא ניתנה לאזרחי המדינה הזכות לקבוע את אופי החיים במדינה, ובטח שלא את זהות המדינה.
זה הזמן לקרוא בקריאת השכמה לציפורי ולאלו הדוגלים כמוהו בשילוב המסוכן של לאומנות ומשיחיות. דווקא מצידה הימני של המפה הפוליטית הייתי מצפה לבטל השקפת עולם אוטופית ואידיאלית. דבריו מביאים אותנו למסקנה הברורה: או שמדובר בהזיות וניתוק כל קשר למציאות, או שמדובר בניסיון לחולל כאן דיקטטוריה ברוטלית, גסה ואולי אפילו טרנספר.
צר לי לאכזב, אבל גם אם נעצום את העיניים ונקווה לפקוח אותן למציאות בה מעל ארבעה מיליון פלסטינים לא נמצאים בין הירדן לים – זה לא יעזור. הם כאן, והם מתכוונים להמשיך ולחיות את חייהם כאן, וזאת תהיה המציאות גם בעתיד. הפלסטינים לא מתכננים להיעלם, וכל שאיפה קיצונית לטרנספר או לפתרון דיקטטורי אחר אינה מציאותית.
גם אני הייתי רוצה לחיות באוטופיה. גם אני מאמין בזכותנו ההיסטורית, התנ"כית והצודקת לחיות על שטחה של ארץ ישראל השלמה כולה. יותר מזה, אני יודע בוודאות כי בכל פינה בה נחפור מתחת לאדמה – ביהודה ושומרון ואפילו בעבר הירדן – נוכל למצוא עדויות לחיים יהודים עתיקים. ארץ ישראל השלמה הייתה מולדתו של העם היהודי מאז ציווה אלוהים על אברהם "לך לך אל הארץ אשר אראך", ואף אחד לא יוכל לשכנע אותי אחרת.
להבדיל ממני, ציפורי ורבים ממנהיגי הימין הלאומני תולים את זכותם על הארץ בהכרה מצד האו"ם והפלסטינים. האם עד כדי כך אינכם מאמינים בתנ"ך ובצדקת הדרך, שאתם מחכים לאישור מצד אבו מאזן שזוהי מולדתנו? מי הם הפלסטינים שיגדירו מי אנו כעם יהודי? ממתי אנו נוהגים בפסיביות תבוסתנית שכזו?
הטעויות האסטרטגיות של ציפורי אינן מסתיימות בזה. הוא מבקש לטעון שכשמועצת העם הכירה בכנסת כבית הנבחרים הישראלי, היא אכן נתנה לכל אזרחי המדינה את הזכות לבחור ולהיבחר, אך לא להשפיע על אופייה של המדינה.
צר לי לאכזב, אך כבר 67 שנה שהכנסת משפיעה על אופייה של המדינה. היא קובעת בחקיקה שמיושמת הלכה למעשה כיצד ייראו חיינו כאן. ביום שבו מעל לארבעה מיליון פלסטינים יהפכו להיות חלק ממדינת ישראל – וזה יקרה בהכרח אם לא ניפרד מהפלסטינים, הם יהפכו להיות חלק מהדמוקרטיה הישראלית, שתעניק להם את הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת.
לחשוב שארבעה מיליון פלסטינים ייבחרו לכנסת ולא ישנו את מהותה של המדינה זו עצימת עיניים. אנחנו צריכים לקרוא את המציאות ולהתכתב איתה. מה שציפורי מציע לנו זו מדינה אחת שבה מיעוט יהודי שולט בכוח צבאי ברוב פלסטיני, והמציאות מוכיחה שזה לא יימשך לאורך זמן. האופציה השנייה שלו היא שנטמון את הראש באדמה עד שנגלה שישראל אמנם מחזיקה בכל חלקי הארץ, אבל שולטים בה חוקי השריעה ותרבות פלסטינית, ובמקום "התקווה" ביום העצמאות, נשיר "פדאא'י", המנון הרשות הפלסטינית.
אני מעדיף להפריד את הפלסטינים מאיתנו, להגן על המדינה עם צבא חזק ומתקדם, ופשוט להמשיך את החזון הציוני במדינה יהודית ודמוקרטית.