המועמדים ליועמ"ש משרד החוץ

האמנם אין שום ברירה אחרת אלא לבחור בין שני אנשי שמאל? הכל תלוי בפרט אחד קטן: סוג המכרז. 

סוזי דים , א' באדר ב תשע"ו

היועץ משפטי  הוותיק של משרד החוץ  יוצא לגמלאות.  בימים האלה שוקדים על מינויו של היועץ המשפטי החדש. כזכור על משרד החוץ, הניצב בחזית הדיפלומטית אל מול מבקשי רעתנו, חולש  ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו  שרואה עצמו ראש המחנה הלאומי. לצידו סגניתו – סגנית השר ציפי חוטובלי מנאמני ארץ ישראל.

יועץ משפטי של משרד החוץ הוא תפקיד רם-דרג ורב השפעה. כיום השיח על חוקיות היישובים בקושי קיים, לכן בהחלט הגיע הזמן לשינוי. אחר הכל, כל פרשת הורייזן 2020 למשל, נבעה מטענות מצד האיחוד האירופי על “אי חוקיות היישובים” – כביכול. הצרה היא, שלא היה מענה.

מטבע הדברים היינו מצפים שעשרות מועמדים מצויינים יצבאו על הפתחים במשרד החוץ, כשמדובר במשרה כל כך חיונית  יוקרתית ונחשקת. אבל לפי שעה קבוצת המשפטנים המתמודדים מונה  שני מועמדים מובילים בלבד. הסיבה היא שמדובר על “מכרז פנימי” – ועל כך להלן.  שמותיהם של שני המועמדים המובילים – דניאל טאוב וטל בקר. על אף חריפותם השכלית ונועם הליכותיהם, הביטוי הקולע ביותר עבורם הוא, “שתי ידיים שמאליות”.

דניאל טאוב, שגרירנו לשעבר בבריטניה,  הוא משפטן שעל אף מומחיותו, מתחמק מזה שנים מלהגן על חוקיות היישובים ביהודה ושומרון, על אף שהדבר בהחלט נדרש ממנו,  בתוקף תפקידו הקודם.  באוקטובר 2014 למשל, שר בריטי לשעבר בשם סר אלן דנקאן מצא לנכון לצאת במתקפה ארסית נגד ישראל. היה זה על רקע הצבעה אנטי-ישראלית בבית הנבחרים הבריטי.  השמצותיו ראו אור כמעט בכל אמצעי התקשורת המובילים בבריטניה – בבי-בי-סי, בטיימס,  בדיילי מייל, בגארדיאן, באינדפנדנט, ועוד.  בין השאר אמר סר דנקאן: "יישובים ישראליים הם בלתי-חוקיים, ועד שישראל מודה בכך, ומתנהגת בהתאם, ישראל אינה זכאית למעמד מוסרי.... כיבוש, סיפוח, אי-חוקיות, הזנחה, שותפות לדבר עבירה: זהו קוקטייל מרושע שמביא בושה לממשלת ישראל. כפי הנראה שבגדה המערבית של הירדן, שלטונו של החוק הבינלאומי בוטל”.

ולקינוח, המליץ סר דנקאן על המתווה הבא – כיאה למדינה עם התנהלות לא חוקית כמונו: “עלינו לנדות כל אדם שמסרב להכיר בכך שהיישובים הם בלתי-חוקיים....אדם שתומך בהתיישבות אין להחשיבו כמועמד כשיר לבחירות, כחבר במפלגה פוליטית מיינסטרימית או כדי לשבת  בפרלמנט. איך נוכל לקבל מחוקקים בארצנו, או בכל ארץ, אם הם תומכים במפרי חוק בארץ אחרת?" סיים סר דנקאן בפאתוס.

ברדיו BBC הזדרזו להעלות לשידור את שגריר ישראל דניאל טאוב, כמובן. זכות התגובה, אחר הכל. כך קיבל שגרירנו את מלוא האפשרות להדוף בבוז את טענות סר דנקאן בדבר אי חוקיות היישובים כביכול. אבל לא  כך נהג דניאל טאוב. תשובתו למתקפה הנ"ל בנושא "אי-חוקיות" היישובים היתה רפה - כדלקמן:  "יש ברשותנו פחות משני  אחוזים מן הקרקעות בגדה המערבית”, התנצל טאוב בפני האומה הבריטית, “וכולם נמצאים באיזורים שהיינו מבצעים  בהם חילופי שטחים”. בנוסף, דניאל טאוב ציין בגאווה, כי “במשך קרוב לשני עשורים, לא היה לנו אפילו ראש ממשלה ישראלי אחד שלא הכיר בצורך להקים מדינה פלשתינית".  על כך העיר פרופ’ ג’פרי אלדרמן בטור שכתב עבור העיתון היהודי הוותיק והמוביל בבריטניה, ג'ואיש קרוניקל: “זה מביא אותי לתגובת ממשלת ישראל להצבעה בבית הנבחרים הבריטי, בשעת הדיון (בבית הנבחרים) ביום 13 לאוקטובר, רבות דובר על הישובים היהודיים בגדה המערבית. הקייס שתומך בלגיטימיות של הקהילות האלה לפי החוק הבינ”ל, חזק. אך בראיון הרדיו שלו לבי.בי.סי ביום 14 לאוקטובר, שגריר ישראל לבריטניה, דניאל טאוב, נשאל שוב ושוב בנושא זה, ושוב ושוב נמנע מתשובה ישירה.“

ההתחמקות הזאת מצד דניאל טאוב חמורה שבעתיים שהרי - כפי שדניאל טאוב בעצמו הזהיר -  "רבות מן הדיעות בקהילה הבינלאומית עדיין נוצרות בבריטניה. המדיה של בריטניה היא בינ"ל והיא מרכז פיננסי גלובלי." 

ולא היה זה מקרה חולף או חד-פעמי. ישנן דוגמאות נוספות.  אדרבא, גם מי שפנה במיוחד לשגרירות בריטניה בתקופת טאוב, וביקש מידע בנושא חוקיות היישובים – פניו הושבו ריקם.

המועמד השני,  טל בקר, היה נושא ונותן ב”שיחות השלום” - ויועץ לציפי לבני, שרת החוץ דאז.  טל בקר תומך בחלוקת הארץ. “מה שעומד בבסיס מודל שתי מדינות הוא, שזהו קונפליקט בנושא שני עמים, “ הסביר בקר, בנאום שנשא במרכז מחקר BICOM בבריטניה. באשר לאותם שני עמים, כלומר עם ישראל וה”פלשתינים”, “לכל אחד מהם יש זכויות להגדרה עצמית במקום הזה, והדרך היחידה להשיג איזון בין הדרישות האלה, היא באמצעות חלוקה“, כלומר חלוקת הארץ.  עמדה זו מתעלמת מכמה עובדות, ביניהן העובדה שה”חלוקה” הזאת של ארץ ישראל המערבית, בוצעה עוד במאה הקודמת, עת יצרו את מדינת ירדן רחבת הידיים עבור ערביי ארץ ישראל. 

עוד אמר טל בקר באשר לנוכחותנו ב”גדה המערבית” ש“רובצת עלינו חובה לשים קץ לנוכחות הזאת”. הדברים נאמרו בנובמבר 2013.

האמנם אין שום ברירה אחרת אלא לבחור בין שני אנשי שמאל? הכל תלוי בפרט אחד קטן: סוג המכרז. "מכרז פנימי" מתנהל בקרב מועדון סגור ואקסלוסיבי – מועדון משפטני משרד החוץ בלבד. אבל שר החוץ וראש הממשלה יכול לנתב את הדברים אחרת. מכרז “בין-משרדי” יאפשר למשפטנים מכל משרדי הממשלה כולם, להתמודד על תפקיד כה אסטרטגי. ואילו “מכרז פומבי” או “מכרז חיצוני” הוא מכרז ששם את טובת הציבור מעל טובת הקריירה של קומץ משפטנים. שהרי, במכרז חיצוני כל משפטן בעל שיעור קומה יכול להתמודד-  בין אם עד כה הוא עבד בשירות הציבורי, ובין אם לאו.