מלחמת ההתשה שניהלה פרקליטות המדינה נגד השופטת בדימוס הילה גרסטל, שהתפטרה מתפקידה כנציבת הביקורת, מותירה תחושה ציבורית כבדה.

מדובר בדמות משפטית בכירה שבאה מהקרביים של המערכת המשפטית מכירה היטב את יתרונותיה כמו גם את בעיותיה,  ללא חשד שהיא נגועה בדעה קדומה או בגישה עויינת אפריורית כלפי המערכת. אם גם דמות שכזו נאלצה "להרים ידיים" ולהתפטר, ספק אם  בתנאים הקיימים יימצא מישהו אחר ברמה דומה שיהיה מוכן לשאת בנטל.

דומה כי הפרקליטות הולכת ומאבדת לאחרונה בצלילה חופשית את מעמדה ויוקרתה בעיני הציבור וזהו הנזק הגדול ביותר שיכול להיגרם לשלטון החוק. יתכן שאין מנוס מביצוע נתיחה כואבת גם אם הדבר יעלה במחיר של שביתת פרקליטים ממושכת.

ספק אם בכלל יש לגיטימיות לשביתה מהסוג האמור ואם בית הדין לעבודה יתיר אותה על בסיס עילה כאמור. שכן, אחרי הכל, אין מדובר במאבק על שכר או על תנאי עבודה אלא על קביעת נורמות של ניהול ובקרה שהן הפררוגטיבה של כל מעסיק לרבות המדינה ובענין זה כלל לא ברור מהו מעמדו של ועד הפרקליטים בהיותו ועד עובדים.  

האופן הכוחני שבו ניהל ועד העובדים את המאבק נגד גרסטל, הינו על גבול הלגיטימיות ולעיתים נדמה כי בסופו של דבר מדובר במאבק של אגו בניסיון לשמר מוקד כוח ושררה נטולת גבולות שלא כדין. אין אף גוף מרשויות המדינה שאינו כפוף לביקורת לרבות מערך השפיטה עצמו ולרבות נשיאת בית המשפט העליון. קשה אפוא למצוא הצדקה ציבורית למלחמת החורמה שמנהל ועד הפרלקיטים נגד הקמת נציבות הביקורת משחר היוולדה.

הפורום המשפטי למען ישראל מלווה מזה שנים את המהלך הסיזיפי והמורכב של הקמת גוף הביקורת. יש בגוף הזה פנים רגישות מאוד כלפי הפרקליטים ומערך התביעה בכללותו.  יתכן שיש לתת את הדעת על פרסום שמותם של פרקליטים בדו"חות הביקורת, על אופן הפרסום דו"חות בנושאים רגישים, ועל התזמון של פרסום הדו"חות.

כפי הנראה גרסטל לא חרגה בעניין זה מהמקובל בתחום הביקורת, אך למרות זאת לא היה בכך כדי להשביע את רצון הפרקליטות. בכל מקרה, אין בהתפטרות של גרסטל כדי להצדיק את גניזת הדוחות שנערכו על ידה. אדרבה, הדו"חות הללו חייבים להתפרסם לצורך נקיון הדעת הציבורי והאחריות מוטלת על שרת המשפטים לוודא כי כל הליקויים עליהם הצביעו הדוחות של גרסטל יידונו ויתוקנו באופן יסודי.

"הניצחון" המסתמן לפי שעה, של ועד הפרקליטים על הנציבה הפורשת עוד עלול להתברר כניצחון פירוס. שכן כנראה לא נותרה כעת לשרה שקד ברירה אלא לאכוף על הפרקליטות "הר כגיגית" ויתכן כי פשרות שנעשו עד כה בתבונה מצד השרה שקד, במטרה להגיע לעמק השווה בדרכי שלום, גם אם הדבר בא על חשבון סמכויותיה של הנציבה, אין להם עוד מקום וכי יש להעביר את החוק במתכונתו המקורית הרחבה.

יתרה מכך, יתכן כי האישיות שתחליף את גרסטל עלולה להביא עמה אג'נדה תקיפה ולעומתית הרבה יותר מזו של גרסטל.