יציאת אוסלו – עכשיו

חג הפסח הוא הזדמנות נוספת לצאת משעבוד לגאולה, מעבדות לחירות, ממצרים וגם מאוסלו.

הקיבעון האוחז במדינת היהודים מאז אסון אוסלו – אסון מתוצרת כחול לבן – הוא המכה בנו כבר למעלה מעשרים שנה, הוא שהביא על ישראל את מלחמת אוסלו (כולל גלגולה הנוכחי, שאיינו אינתיפאדה), והוא שמונע מחשבה על פתרון אמיתי – אם קיים – במקום תרבות השקר ועגל הזהב האוסלואידי.

בוזי הרצוג, יו"ר המפלגה האבודה והאופוזיציה המפוצלת, התבטא השבוע בשלומיאליות לגבי התייחסותה של מפלגתו למיעוט הערבי בישראל, ואמר שאסור למפלגתו להצטייר כאוהבת ערבים, אם חפצת חיים היא. כאשר קלט את מידת הנזק שגרם למפלגתו המדממת, הזדרז לתקן, וטעה טעות חמורה עוד יותר, הנובעת מהקיבעון הנ"ל. באותו תיקון אומלל עשה הרצוג הבחנה שגויה בין פלשתינאים לבין ערבים, וטען שכוונתו היתה שאסור למפלגתו להצטייר כאוהבת פלשתינאים.

"פתרון" שתי המדינות ו"חזון" השלום החזירי יוצאים מן ההנחה השגויה כאילו יש שני סוגי ערבים:

"פלשתינאים", שהם ערביי ארץ ישראל אשר כבושים כבר 49 שנים, וחובה להקים להם מדינה, כי אסור לישראל לשלוט על עם אחר ....., . הנוסחה: הם שם ואנחנו פה.

ערבים ישראלים, שהם ערביי ארץ ישראל אשר כבושים כבר 68 שנים, ואסור להקים להם מדינה, כי מותר לישראל לשלוט על עם אחר ....., . הנוסחה: הם פה ואנחנו פה.

אותם "פתרון" שתי המדינות ו"חזון" השלום החזירי יוצאים מן ההנחה השגויה כאילו יש שני סוגי יהודים:

יהודים ישראלים, אשר גרים בגבולות "הקו הירוק", והם כשרים וראויים לזכויות אדם ואזרח. הנוסחה: אנחנו פה.

יהודים "מתנחלים", אשר גרים מעבר ל"קו הירוק", והם אינם כשרים ואינם ראויים לזכויות אדם ואזרח, ועל כן מותר לטלטל אותם, לגרש אותם, לטרנספר אותם, להרוס את בתיהם, או להפקיר אותם לשלטונה של רשות הטרור הפלשתינאית של הצמד עבאס/חמאס. הנוסחה: הם שם, מעבר להררי החושך, 30 דקות מירושלים ומתל-אביב.

כל ההבדל בין שני סוגי הערבים, או בין שני סוגי היהודים, הוא 19 השנים – חצי אחוז בלבד מתולדות עם ישראל – שבין 1948 לבין 1967, שבהם חבלי יהודה ושומרון היו כבושים על-ידי הכובש הירדני ("בכייה לדורות" לפי הגדרתו של דוד בן-גוריון), שהכיבוש שלו לא הוכר על-ידי מדינה כלשהי (למעט בריטניה ופקיסטן), ושאיש לא דרש ממנו להקים מדינה ל"פלשתינאים". להפך, הם הפכו לרוב בממלכתו שהיא היא פלשתין.

מלת הערכה לערבים הישראלים: הם, ונציגיהם בכנסת, מגלים נאמנות לאחיהם שמעבר ל"קו הירוק" וגם למנהיגם ברמאללה. למרבה הצער והבושה לא ניתן לראות רמה כזו של נאמנות לעמם אצל רבים מאד מאזרחי ישראל היהודים, המשתייכים למחנה השלום החזירי, המדקלמים את שקר "הכיבוש" והדוגלים בטרנספר גזעני.

חזון שתי המדינות, שני עמים, שתי גדות לירדן – כבר יושם בשעה שנחתם הסכם השלום עם המדינה הפלשתינאית שבירתה רבת-עמון, ואשר ייושם בשטח כאשר השלטון ההאשמי בירדן/פלשתין יקרוס במוקדם או במאוחר. עד אז יש להתאפק, לנשוך את השפתיים ולבנות את הארץ.