קשה לצפות במראות הבכי שצובעים את מרקעי הטלוויזיה. זה כבר הפך לשגרה. בכל פעם שמסתיימת עליית מכסת העולים מאתיופיה שאותה אישרה ממשלת ישראל, עולים קולות בכי חדשים, ושוב ארגוני העולים מנצלים את טוב לבו ורגישותו של העם היהודי.
בכל פעם מציגים בפנינו חייל תורן שהופך למייצג של בכי שדרכו עוברת התעמולה של ארגונים מיסיונריים האוספים את האנשים מהכפרים ברחבי אתיופיה, מביאים אותם למחנה בגונדר, תופרים להם חליפה יהודית כביכול, עוטפים אותם בטלית וציציות וכך הופכים את האנשים הללו לתערוכה מרהיבה של סבל, תערוכה שמסתיימת עם העלייה למטוס.
בשיטה כזאת, יוכלו חברי הכנסת הערבים, אם רק יהיו מעשיים, להכניס לישראל אלפי פלסטינאים ללא משא ומתן על זכות השיבה. פשוט לגרום לגיוס משפחות שקרוביהם בלבנון ובסוריה ובאמצעות מדי צה"ל יוכלו להשפיע על דעת הקהל היהודית ולהביא ארצה אלפים פלסטינאים.
אם תרצו להכיר לעומק את השיטה הפסולה הזאת תוכלו לשאול את חבר הכנסת אברהם נגוסה (שהוא בעצמו הגיע לישראל כמיסיונר בשנת 1981 ובעיני בני העדה האתיופית עדיין נתפס כמיסיונר) איך הוא מצליח לעבוד על מדינת ישראל וסוחט ממנה עלייה נוצרית במסווה של פלשמורה. תשאלו אותו איך הוא עושה זאת תוך ניצול ציני והפרה בוטה של הסכמים שעליהם הוא חתם עם ממשלת ישראל.
בשנת 2010 מנחם וולדמן, אברהם נגוסה ויוסף פייט מנקוג' העבירו רשימה 1854 משפחות ובהן 7846 נפשות לממשלה וחתמו על סיום העלייה. אתם מבינים? אברהם נגוסה ומנחם וולדמן חתמו על סיום העלייה כבר בשנת 2010! הממשלה אישרה את הרשימה שקיבלה מהם ובעקבות כך משנת 2010 עד 2014 עלו 8731 נפשות - יותר מהמספר שאותו ביקשו הם להעלות באותה רשימה שהעבירו.
הזמן חלף והתיאבון של אברהם נגוסה עלה. הוא מצא הזדמנות לסחוט את הממשלה התלויה בו בגלל קואליציה צרה, המציא רשימה חדשה של 9,000 איש מיועדים לעלייה והציג אותה בפני הממשלה (שוב באותה שיטה, עם הסבל והבכי וכו'). הממשלה לא דרשה ממנו הסברים או נימוקים לאלפים שהתווספו לפתע פתאום ואישרה את עליית 9000 הטוענים שהם צאצאי צאצאיהם של יהודים שהתנצרו במאה ה-19.
מה שממשלות ישראל לאורך השנים לא מפנימות ולא מבינות הוא שכל תושב אתיופיה עונה להגדרה הזו, שהרי אתיופיה נשלטה במשך שנים על ידי ממלכה יהודית ולאחר מאבקים רבים בין היהודים ונוצרים, הנוצרים ניצחו את היהודים. לכן למעשה כל אזרחי אתיופי יכול להגיד שהוא יהודי מצאצאי צאצאיהם של הממלכה היהודית.
.צריך להבין אחד ולתמיד, אין סוף לבכי המריר הזה, מי שגרם לפיצול המשפחות אלו אותם הארגונים שמטרתם ידועה לכל: להשפיע בדרך זו על רגש שלנו ולאפשר להם את השקט הזה לעלות נוצרים מיסיונרים במסווה של פלשמורה. אנשים שאין להם שום זיקה ליהדות .
ומנין נולדה הפירצה הזאת של עלייה דרך חוק הכניסה לאנשים שאינם זכאי חוק השבות מאתיופיה? אז כך, המדינה החליטה להעלות מאתיופיה נוצרים שטוענים שהם צאצאי צאצאיהם של יהודים שהתנצרו במאה ה-19, אבל מאחר וחוק השבות לא חל עליהם המדינה המציאה בעבורם את חוק הכניסה לישראל, שדרכו הם עולים לישראל החל משנת 1995.
רחמנותו סלחנותו ורגישותו של העם היהודי ידועים ומפורסמים, ומכיוון שכך, המליצו הקייסים להעלותם לישראל ואם ירצו יעברו תהליך של השבה ליהדות. הרבנים הראשיים צירפו פסק ההלכה לכל מכסת עולים ולפיו המכסה מאושרת בתנאי שהם יעברו גיור לחומרא, כך ניתנה להם הזדמנות השבה ליהדות. הרבנים הראשיים הפכו למעשה לחותמת גומי. הם חותמים על מספרים יבשים, ללא ידע מי מהם באמת מזרע ישראל ומי לא. הקייסים, שמחזיקים תיעוד של משפחות שהתנצרו לפני כמה דורות, אינם שותפים בבדיקה ואיש לא מברר מולם את זכאותו של עולה לעלות ואת זיקתו האמיתית ליהדות. הפירצה הזאת, עלייה במסגרת חוק הכניסה כאשר ראשי הארגונים הם הקובעים מי זכאי עלייה ומי לא, הלכה והגדילה את מספר מבקשי העלייה מאתיופיה.
במקביל הפכה העלייה הזו לתעשייה שמגלגלת כסף רב ומפרנסת ארגונים רבים בארה"ב ובישראל.
ראשי הארגונים הפצירו כל פעם במקבלי החלטות והתחייבו שהפעם זו קבוצה האחרונה ובה העלייה מסתיימת. הממשלה, ללא הסתייגות או בדיקה כלשהי, אישרה כל בקשה לעלייה. בכל מה שקשור להשתלבות וקליטה נכונה של העולים בישראל, השרים וראשי הממשלה אינם מגלים רגישות ואכפתיות, אבל פתאום בעניין העלייה, שהיא חריגה משורת הדין, הם מפחדים מצבע העור של העולים, שמא יואשמו בגזענות. ארגוני העולים בעלי אינטרס כלכלי גרידא מפעילים לחץ ציבורי ומגייסים את עמיתיהם ושותפיהם בארה"ב ללחם ולחמאה להפעלת לחץ משותף על מקבלי ההחלטות בישראל. ראשי הארגונים בארה"ב פונים לעשירים שתורמים לקמפיינים של פוליטיקאים בישראל ומבקשים להם להפעיל את כוח השפעה שלהם על שרים, חברי הכנסת וראשי הממשלה כדי שאלה ידאגו להעלות את "אחינו היהודים מאתיופיה". הם מציפים אותם במידע מעוות ומסולף, מציירים מציאות שבה כאילו צבע העור של מבקשי העלייה מאתיופיה הוא שפוגע בעלייה שלהם ואת מדינת ישראל כגזענית וכמפלה את האתיופים בעלייה ארצה רק בגלל צבע עורם. השרים וחברי הכנסת נבהלים מהתדמית הגזענית הזו ומיישרים קו עם בעלי האינטרסים.
המציאות כמובן הפוכה, ישראל מפלה לטובה את האתיופים, ומעלה אנשים שאינם עומדים בהגדרת חוק השבות, החוק שדרכו עולים מכול העולם יהודים לישראל.
היהודים מאתיופיה ששמרו בקנאות על יהדותם והשליכו את עצמם למוות למען קידוש השם עלו כבר משנת 1970 עד שנת 1991. עוד כמה בודדים שהיו אז מגוייסים בצבא האתיופי ובתפקידים נוספים עלו בהמשך עד שנת 1995, יהודים שנעלמו בדרך לעלייה לישראל בסודן ובכלל ממשיכים לעלות בקצב של שלושה עד שבעה אנשים בשנה, וכולם עולים על פי חוק השבות שחל על יהודי אתיופיה החל משנת 1973.
לעומת אלה, העלייה משנת 1995 ואילך היא עלייה על פי 'חוק הכניסה'. העולים מקבלים עם נחיתתם בישראל תושבות קבע עד שהם עוברים גיור לחומרא: הקזת דם, טבילה, לימוד יהדות ובחינה בבית הדין לגיור. אם הם עוברים את הבחינה הם מקבלים תעודת המרה ליהדות. עם קבלת תעודת ההמרה הם ניגשים למשרד הפנים ומונפקת להם אזרחות ישראלית. תושבות קבע לא גורעת מהם זכויות כלשהן, חוץ מלהיבחר ולבחור לכנסת, לעומת זאת, לרשויות המקומיות הם זכאים לבוחר.
הסחיטה הפוליטית והפחד מצבע העור של שרי הממשלה וראשי הממשלה וחברי הכנסת שמא יואשמו בגזענות גורמת נזק למדינת ישראל ופוגעת ביהדות אתיופיה. בגלות גרו יהודי אתיופיה בכפרים נפרדים וכך הצליחו להישמר מהתבוללות ונישואי תערובת. כאן צעירי העדה נפגשים במקומות שונים ומשונים עם צעירים נוצרים שעלו לארץ בתחפושת פלשמורה. כך קשה להישמר וקשה לדעת מיהו יהודי ומי לא. למרבה הצער לא כולם באמת עוברים גיור פנימי אמוני ושינוי באורח החיים מנוצרי ליהודי. יש לא מעט אנשים שעבורם הליך הגיור הוא מעין קורס חובה לצורך קבלת אזרחות ישראלית ולא קבלת האמונה היהודית, ישנם כאלה שמחזיקים בביתם תעודת גיור לחומרא אבל ממשיכים ללכת לכנסיות ועוסקים בפעילות מיסיונרית. על הממשלה לא להסתפק בדיבור על צורך בחוק הלאום. היא צריכה למנוע את עליית הנוצרים בתחפושת הפלשמורה ולהפסיק לפחד מצבע העור. הוא סך הכול צבע. ממש כמו צבע לבן.