הצפירה, הורדת הדגלים לחצי התורן, האזכרות והטקסים ומדינה שלמה שעוצרת מלכת, הינם רק חלק מהדברים שצורבים עמוק בתודעתנו את היום הקשה הזה – יום הזיכרון. ואכן שצלילי תפילת היזכור יהדהדו באוזנינו, נזכור גם השנה את רבבות הנופלים ונתאבל יחד, כאומה וכיחידים, על האובדן, השכול והכאב.
אך האם דיי בכך, באותו זיכרון? נראה כי בימים אלה, בהם אנו מתמודדים מזה תקופה ארוכה עם גל הטרור ההולך ומסלים, חשוב להדגיש יותר מתמיד כי זיכרון החללים שנפלו אינו יכול לעמוד לבדו. שכן, מהי תועלתו ותכליתו של אותו זיכרון אם לא נבין כי חשיבותו אינה רק במבט אל העבר, אלא גם מתוך מחשבה ודאגה לעתיד, במיוחד בקרב ילדינו.
שמות הנופלים אשר רצים במהירות גוברת משנה לשנה על מסכי הטלוויזיה של כולנו בליווי תאריכי נפילתם אינם יכולים להישאר עבורנו רק רשימת שמות, שלצערנו הולכת וגדלה משנה לשנה. כפי ששבות וחוזרות מילות שירה של המשוררת זלדה, המבוססות על דברי חז"ל על פרשת ויקהל - לכל איש יש שם. אך שאנו זוכרים את שמותיהם של הנופלים עלינו להבין כי אין עלינו לזכור רק את השם שנתנו לכל אחד מהם אביו ואימו ובו הוא נקרא על ידי סביבתו. כפי שמזכירם לנו חז"ל וזלדה את שמם קנו לעצמם הנופלים גם מכמיהתם, אהבתם, מלאכתם, ערכיהם ומותם.
שאנו מספרים לדוגמה לילדנו על סמ"ר גבי עוזיאל ז"ל, אל לנו לזכור רק את שמו ואת תאריך נפילתו ב-ז' אלול תשס"ג. עלינו לזכור גם את הנער המופרע אשר למרות שלא הסתדר בשום מסגרת חינוכית קונבנציונאלית, התגבר במאמצים רבים על הקשיים והפך ללוחם מצטיין בגולני. עלינו לזכור את הבחור הצעיר, שהפך לדמות מופת בעיני בני הנוער בשכונתו שכינו אותו "גבי מלך השכונה". עלינו לזכור את הלוחם האמיץ אשר חשף עצמו לאש האויב כדי לחפות על חבריו ומת שבאפודו דגל ישראל שתמיד נשא עימו. עלינו לספר על דרכו שממשיכה לחיות גם לאחר מותו בפועלה של אחותו למען נוער בסיכון כצוואה להגשמת חלומו.
עלינו ליצור מציאות בה אנו וילדנו מציינים את יום הזיכרון לא מתוך מטרה לזכור רק כדי לא לשכוח, אלא כדי לזכור ומתוך כך גם לצמוח. לזכור ולאמץ מסיפורם ודרכם של אלה שמסרו את נפשם בשביל כל אחד ואחת מאיתנו, את החלומות, הגבורה, הנתינה והרעות שהיו חלק מחייהם ומותם. כך, אף אם ישכחו בני הדור הצעיר את שם לידתם של הנופלים אליהם התוודעו, ימשיכו ללוותם אותן אבני דרך לחיים ששאבו מדמותם, ערכיהם ומעשיהם של הנופלים בכל צעד ושעל בו ילכו כאזרחים, כחיילים, כיהודים, כבני אדם. כך הזיכרון לא יהיה רק הסוף, אלא ההתחלה.