כבר שנים רבות שמחת הפרשנים והעיתונאים היא גשר בין יגון ליגון. אחת לכמה ימים הם מפריחים לחלל האוויר בלון מנופח בחשדות נגד נתניהו ופניהם מתרוננות בשמחה אין קץ.
חיש מהר האוויר משתחרר מתוך הבלון והעצבות שוב משתלטת עליהם. מי יידע את נפשם הסוערת של פרשנים בישראל שאת כל כישרונם מבזבזים במאמץ נואש להחליף את ממשלת נתניהו והימין, מבלי צורך ללכת לבחירות.
כלב השמירה של הדמוקרטיה החל לנשוך אותה בחמת זעם. קרל פופר, מגדולי הפילוסופים במאה ה־20 ומי שחיבר את יצירת המופת "החברה הפתוחה ואויביה", לא היה מסוגל להעלות על דעתו תקשורת שמסכנת את החברה הפתוחה ומדרדרת את השיח הציבורי לאשפתות.
מה עוד צריך לקרות כדי שהשמאל הישראלי ונציגיו בתקשורת יפנימו שבדמוקרטיה מבצעים חילופי שלטון בקלפי, ולא באמצעות מניפולציות מכוערות וחסרות בסיס במציאות?
כמה חכמים אזרחי ישראל שהתנתקו מהערוצים החתרניים בתקשורת לאחר שאיבדו את האמון בהם. כמה נמיכות קומה, רשעות ורדידות מחשבתית נדרשות על מנת לאמץ כאמת צרופה, מבלי בדיקה בסיסית, אמירות נאשם העומד לדין על נוכלות חובקת עולם; אמירות כזב שבאמצעותן מטילים רפש בראש ממשלה, מתוך עזות מצח ורדיפה בלתי נלאית.
כותרות ענק ופרשנויות לאין ספור ניפחו את דברי מימרן להיסטריה. התקוות שתלו בבדותות התפוגגו חיש מהר. הבלשים החובבים האמינו שמצאו אקדח מעשן, ובתוך זמן קצר התברר שאפילו לא מדובר בעשן סיגריה.
ארנו מימרן שינה את גרסתו פעם אחר פעם, ובכל שינוי גירסה הפרשנים והמראיינות החסירו פעימת לב. כתב הערוץ השני נשלח לאתר את מימרן על מנת להשיג את החומר המרשיע; הוא נאלץ לעמוד בפתח הבית, המיקרופון בידיו ולהסביר בשמו של מימרן שנתניהו צדק.
עתה מצפים שבנימין נתניהו יציג את מסמך העברת הסכום שנתרם בשנת 2001 לעמותה שנוהלה בידי עורך דין, עמותה שמטרותיה היו לטובת המדינה. כאילו נתניהו הוא שצריך לשמור קבלות ומסמכים במשך 15 שנה על מנת להצדיק את גרסתו מול אותו אחד ששינה פעמיים בשעתיים את גרסתו. דרישה זו היא ביטוי מובהק למידת סדום שהתקשורת בישראל אימצה מזמן בכל הנוגע לנתניהו.
במקום לעשות חשבון נפש, התקשורת ממשיכה ללעוס את החומר העלוב שבפיה. הכל מתוך ניסיון להמאיס את נתניהו בעיני הציבור. הניסיון לא יצליח כי לשקר אין רגליים וליהודים יש ראש.
מתוך "ישראל היום"