נפלאות הדמוקרטיה
נפלאות הדמוקרטיה

ביום ה באייר תש"ח, בשדרות רוטשילד בתל אביב, הכריז דוד בן גוריון בפאתוס מיושן משהו, על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל.

נציגי הישוב העברי למגזריהם חתמו לעין המצלמות על מגילת קלף הדורה אותה הקריא קודם לכן דוד בן גוריון, מגילת העצמאות (רק בדיעבד התגלה כי לאמיתו של דבר הייתה החתימה על נייר חלק לאחר שהגרפיקאי לא הספיק לסיים את הכתיבה במועד) וכך יצאה המדינה הצעירה לדרכה עם ברכת שהחיינו של הרב מיימון פישמן והתרגיל הקטן של מועצת העם.

מקובל היה לייחס את ניסוח מגילת העצמאות לצוות שכלל את פנחס רוזן, משה שרת, צבי ברזון וזלמן שז"ר ואת הניסוח הסופי עורך בן גוריון עצמו. אלא שבשנים האחרונות נסתבר כי את המגילה ניסח למעשה עורך דין אלמוני למדי בשם מרדכי בעהם שנתבקש לכתוב טיוטה ראשונית למנשר הקמת המדינה על ידי הבוס שלו פנחס רוזן, מי שאמור היה להתמנות אח"כ לשר המשפטים במדינה הצעירה.

בעהם כתב טיוטות אחדות בשפה האנגלית, טיוטות שהיוו את הבסיס אח"כ למגילה המכוננת של המדינה.

הגילוי על זהותו של המנסח, כמו גם עלילות ההכרזה, מוציאות את האוויר מהבלון הנפוח ששמו מגילת העצמאות והמשקל החוקתי שניתן לו במהלך השנים.

הביטוי במגילת העצמאות המכריז על המדינה "יהודית דמוקרטית", אוקסימורון שקולמוסים ומאמרי מלומדים ושופטים פילוסופים והוגי דעות נשתברו עליו, מתגלה בממדים הצנועים למדי שלו, כעוד ביטוי מעורפל היוצא מסדנת עורך דין אפרורי, להבדיל מאני מאמין קיבוצי של מייסדי המדינה המניחים את אבן הפינה למדינה וחוקתה.

בהעדר חוקה כתובה, כאשר חוקי יסוד אחדים חוקקו במהלך השנים ,נתקבעה הדעה של פרופ' ברק בשבתו כשופט וכנשיאו של ביהמ"ש העליון כי מגילת העצמאות מהווה מסד ערכי מכונן של מערכת החוקים והנורמות במדינה.

חכמי המשפט העברי בדורנו אף הם נסחפו בעלילה ופרסמו מאמרים ומחקרים שהוכיחו באותות ומופתים עד כמה עולמה של היהדות היה דמוקרטי, וראה בהכרעת הרוב ערך מכריע עוד הרבה לפני שבאתונה פותחה השיטה של בחירה והכרעה.

אלא שאכן דמוקרטיה היא שיטה שאפשר לתמוך בה בהתלהבות בלתי מסויגת כאשר הנך נמנה על הרוב. קצת קשה יותר לתמוך בשיטה כאשר לפתע אתה מוצא עצמך במיעוט, עיין ערך יצחק בן אהרון שלמחרת המהפך לאחר שנות שלטון ארוכות של מפא"י הגיע למסקנה הנחרצת כי צריך להחליף את העם שהעז להמליך את מנחם בגין ולשלוח את ההגמוניה המפא"יניקית למדבר הפוליטי.

גם פרשת המרגלים מחומש במדבר מציבה סימני שאלה בדבר צדקתו של הרוב מול השניים, יהושע וכלב בן יפונה. מסתבר שגם רוב יכול להוביל עם לאבדון.

כאשר מפעם לפעם עולה הרע+יון של עריכת משאל עם באשר לעתיד יהודה ושומרון ונשמעים הקולות התמימים במחננו:, אדרבא, בואו ונראה עם מי העם ונקבל עלינו את הדין, יהא אשר יהא, הרוב הוא שיקבע, מתעורר בי בן אהרון הקטן ומקטרג לו. כלום הכרעת רוב תהא צודקת יותר, כלום משאל עם שכזה יהא עניני, נטול הטיות והפחדות, נטול אינטרסים זרים ומוזרים, כלום מישהו יכול להבטיח תוצאה כזו או אחרת?

בריטניה הגדולה הלכה למשאל עם בשאלה האם לפרוש מן האיחוד האירופי או להישאר תחת כנפי האיחוד. המנהיגות באי דמוי הארנבת, הן של השמרנים והן של הלייבור תמכה בהשארת באיחוד, כך גם הסקרים, אלא שלמחרת הסתבר שהעם חשב אחרת. ברוב של 52% הצהיר העם הבריטי כי רצונו לצאת מן האיחוד, ומכאן בוקה ומבולקה, קריאות לעריכת משאל חוזר לצד פוליטיקאים מן הספסלים האחוריים המזהים הזדמנות לקפוץ לקדמת הבימה. המשאל בבריטניה הגדולה הוא תמרור אזהרה בוהק לזהירות והמתינות של ליתן לעם לומר את דברו.

מאידך גיסא, גם דיקטטורה עממית נוסח פוטין ובאשר אסד או אפילו גרסאות מרוככות יותר אינן מחוז חפצו של אדם שפוי שנתגדל במאה העשרים.

נראה שאם היו נותנים למרדכי בעהם לעשות מקצה שיפורים לנוסח מגילת העצמאות הוא היה בוחר במונח "מדינה יהודית דמוקרטית מתגוננת" מונח שטבע השופט אגרנט כאשר קבוצת אל- ארד בשם הדמוקרטיה ביקשה להרוס את המדינה הצעירה. מי שראה כיצד הרפובליקה בויימר נתנה לתנועה הנאצית להשתלט על המדינה בכלים דמוקרטים למהדרין לא ישכח את הלקח, אמר אז בית המשפט העליון.

נראה שפורה שר של שכחה, עובד אצלנו שעות נוספות ואנו שוכחים שעל הדמוקרטיה שלנו צריך לשמור, במיוחד במיוחד מפני עצמה.