הלכה היא הלכה היא הלכה
הלכה היא הלכה היא הלכה

בשבוע שעבר הצטרפו הרב אייל קרים והרב יגאל לוינשטיין לרשימה המכובדת של הרבנים סתומי הפיות. רשימה של רבנים שאמרו את דעתם התורנית וההלכתית וחטפו על זה מח"כים, עיתונאים ואנשי ציבור. 

רשימה של רבנים שניסו לפגוע בהם רק כי הם העזו להגיד את דעתם ברבים. יחד איתם ברשימה ניתן למצוא רבנים כמו הרב שמואל אליהו, הרב דוב ליאור, הרב אליעזר מלמד והרשימה לא מסתכמת בכך.

כפי שאמר בשבוע שעבר ח"כ יאיר לפיד על פרשת הרב קרים, צריך לעשות את זה פשוט:

התפקיד של הרב הוא להגיד מהי ההלכה ומה התורה אומרת, ולא מה שח"כ כזה או אחר רוצה שהוא יגיד. לא משנה אם זה מוצא חן בעיני משהו כזה או אחר או לא, הלכה היא הלכה היא הלכה. ולצערנו הרב הדבר הפשוט הזה ממש לא מובן.

לא יתכן שינסו לפסול רב מלהתמודד בבחירות לרבנות הראשית כי הוא אמר מהי דעת תורה בנוגע להשכרת בתים לערבים. לא יתכן שיעצרו רב בגלל שהוא נתן הסכמה לספר העוסק בברור הלכות מלחמה, ושלא נדבר על כך שהכניסו את הספר הזה לכלא. לא יתכן שראש ישיבה יאלץ להתפטר מתפקידו בשביל שהוא יוכל להתבטא בצורה חופשית ללא חשש שיפגעו בשיבה שלו. ועכשיו זה לא יתכן שרוצים למנוע מרב להיכנס לתפקיד שלו רק בגלל שהוא אמר את דעת ההלכה.

אם מי שמכתיב לרב מהי ההלכה זה הח"כ, השר, העיתונאי, המפקד או היועץ המשפטי לממשלה, אז בשביל מה צריך בכלל רב? שהם בעצמם יקבעו מה ההלכה. הרב מיותר. אבל אם ממנים רב, אז צריך לתת לו להגיד את  מה שהוא צריך להגיד שזה מה שההלכה אומרת ומה התורה מצווה, וכמובן ללכת ע"פ מה שהוא מורה. אחרת אין טעם למנות רבנים ראשיים, ורבנים בכלל, אם כל תפקידם הוא לעשות הצגה ובפועל הם עושים את מה שמכתיבים להם מלמעלה. רב הוא לא דרדסבא שאומר את מה שאנחנו רוצים לשמוע.

אם נתחיל להדיח כל רב שאומר את דעתו שמנוגדת להשקפת עולמו של ח"כ כזה או אחר, אז לא נמצא שום רב ראוי שיוכל לשמש במשרה ראשית. אם ניקח לדוגמה את נושא גיוס נשים לצבא אז הורדנו בכך את רוב רובם הגדול של רבני ישראל שמתנגדים באופן נחרץ לגיוס נשים לצבא. הם לא עושים את זה כי הם חושבים שנשים הן פחות מוצלחות, אלא כי ההלכה היהודית אומרת (לדעת רוב הפוסקים) שאסור לבת להתגייס לצבא. וזה בדיוק התפקיד שלהם, לומר את מה ההלכה אומרת לפי דעתם.

אחרי הבחירות האחרונות לרבנות הראשית לישראל אמרה אישתו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרבנית צביה אליהו, לקבוצה של אברכיות שביקרו אותה בביתה שיותר משהייתה שמחה אם בנה, הרב שמואל אליהו, היה נבחר, היא שמחה שהוא לא נבחר. והיא הסבירה להן שלו הוא היה נבחר להיות הראשון לציון הוא לא היה יכול להמשיך להגיד את ההלכה כמו שהיא, אלא הוא היה צריך לומר את מה שמכתיבים לו מלמעלה, אבל מכיוון שהוא לא נבחר הוא יכול להמשיך להגיד את ההלכה כמו שהיא וכמו שהוא מאמין.

הגיע הזמן לשים סוף לפגיעה הזאת ברבנים, ולא משנה אם אנחנו מסכימים עם דעתם ההלכתית או לא. זה לא לעניין שרב יפחד להגיד את דעתו ההלכתית, ואם הוא כבר אזר אומץ ואמר, אז שהוא יפגע מכך. כי בסופו של דבר זאת לא פגיעה ברב, זאת פגיעה בהלכה כולה וסתימת הפה לרב היא סתימת פה לתורה.