בזמן האחרון אנחנו עדים לפגיעה חוזרת ונשנית ביקר ובקדוש לה' וישראל.
הסערה התקשורתית האחרונה (שנולדה, גדלה ובגרה בתוך התקשורת, על פי ניצוחם של גורמים אינטרסנטיים, ומשם עברה למישורים נוספים כגון משרד הביטחון), שהתעוררה בעקבות הדברים הפשוטים שאמר הרב יגאל לוינשטיין, ממחישה היטב את מהותה של מה שנוהגים לכנות "דמוקרטיה", כפי שהיא מיושמת במדינת ישראל.
ההבדל בין הדמוקרטיה הישראלית ובין דיקטטורה אינו בעצם הכוחנות של השילטון הקיים ובדורסנותו, אלא רק באופני היישום שלהם. אם בדיקטטורה היינו רואים הגליות ורציחות, אז בדמוקרטיה אנו רואים פיטורים וסנקציות. אם בדיקטטורה אנשים היו נעלמים מהרחוב, בדמוקרטיה הישראלית הם יעלמו ממקומות העבודה שלהם. והכל בשם מה? בשם הנאורות. הנאורות שיכולה להכיל כל נורמות שבעולם, אך רק לא את הנורמות הפשוטות של התורה וחז"ל.
אבל זה לא מסתכם בזה. כי הרב לוינשטיין הוא לא סתם עוד אדם, מדובר ביהודי שמקדיש את חייו לשליחות גדולה למען עמו. משרד הביטחון קיבל במתנה כוחות רבים וגדולים שהיהודי הזה שלח לצבא. אנשים איכותיים שהוא לקח חלק משמעותי בחינוכם, אבל ברגע שמשהו לא מוצא חן בעיני האנשים שיושבים במשרד הביטחון, אין משוא פנים ואין חנינה. הרב לוינשטיין נבעט בקול בוז גדול. אל תסתכל על הקנקן, תירק לתוככי ליבו ותבוז לו. כך הם מעשיו של משרד הביטחון. והכל בשכר אמירת דברים פשוטים שכתובים בתורה.
ולסיום, כמה מילים על הסערה הזאת ואחותה, סערת הרב קרים. יש הרבה מה לומר על שתיהן, אבל במיוחד מרתק היה לראות את התנהלותם של ראשי ארגון רבני "צהר" וחבריהם בשתי הפרשיות. אצל הרב לוינשטיין אנו שומעים קול מחאה גדולה נגדו, ואילו אצל הרב קרים שמענו קול ברור ויציב בעדו. היה מצחיק לראות את אנשי התקשורת מצפים לשמוע גינויים נגד הרב קרים, אבל במקום זאת הם שמעו הבנה והזדהות ברמה זו או אחרת.
נשמע תמוה, לא? הרי גם הרב קרים וגם הרב לוינשטיין אמרו דברים פשוטים שכתובים בתורה ובחז"ל. דברי הרב קרים הם דברי התורה בעניין אשת יפת תואר, ודברי הרב לוינשטיין הם דברי התורה בעניין משכב זכר. אז כיצד אפשר להתייחס בצורה שונה לשתי הפרשיות? או שאתה נאמן לתורה כנתינתה מסיני, או שאתה נאמן לתפיסות המודרניות.
אלא שיש הבדל בין דברי הרבנים. ה"בעייתיות" (בעיני "גדולי" התקשורת) בדברי הרב קרים מונחת בעצם מצוות התורה בעניין אשת יפת תואר, ואילו ה"בעייתיות" בדברי הרב לוינשטיין היא ביחס של התורה למי שחוטא במשכב זכר. זאת אומרת, שהסערה סביב הרב לוינשטיין לא נוגעת לגדרי ההלכה ולשאלה אם משכב זכר מותר או אסור, אלא "רק" לתואר שהתורה מעניקה לחטא זה - תועבה.
בענייני תארים, רבני "צהר" רואים צורך "לעדכן" את התורה ולהתאים אותה לתפיסה ה"נאורה" של החברה ה"מתקדמת" של שנות האלפיים. אבל מסיבה כלשהי הם לא רואים צורך לעדכן את הלכות התורה (בעניין אשת יפת תואר ובעניין משכב זכר), למרות שהקב"ה קבע הלכות אלו לאור "תפיסותיו" שלו, אותן תפיסות שרבני "צהר" מעגלים כדי לשווק יהדות מאירת פנים יותר.