אם יש בגן העדן מדור מיוחד בשביל צדיקים גמורים, לשם יגיעו אחרי 120 האישים מן המפלגה הרפובליקאית האמריקנית שמחקו ממצע המפלגה את הכתם "כיבוש" ואת נגע הצרעת "שתי מדינות לשני עמים". מעבר לזה הם נתנו להבין שראוי לישראל להמשיך ולהחזיק בשטחי יו"ש וירושלים ואף שללו את הקפאת ההתנחלויות.

אולם את כל זאת הם לא יכלו לומר במפורש, מחשש לקרע גלוי עם מדינת ישראל שראש ממשלתה דוגל במפורש ובמפגיע בנגע "שתי המדינות" ואף קורא לו "חזון" כאלו היה – להבדיל אלף אלפי הבדלות מעין "חזון ישעיהו".

בחזרה אל הצדיקים בקליבלנד. בבואם לתקן את מצע מפלגתם היתה להם בעיה, שמא יזרקו להם: מה אתם – יותר אדוקים מן האפיפיור, יותר ציונים מראש ממשלת ישראל? מצאו ניסוח דיפלומטי: הם, האמריקנים, מסתייגים – אבל אם ממשלת ישראל תרצה אחרת, אמריקה לא תלחץ עוד, לכאן או לכאן. ועדיין לא מיצינו את מלוא צדקתם: כל זה, כאשר הם מודעים לכך, שבכל מקרה – יהודי ארה"ב ברובם הגדול יצביעו בעד היריב, המפלגה הדמוקרטית, למרות שזו הולכת ומתרחקת מישראל ובראש אגפה השמאלי, הפרו-פלסטיני, עומד (איך לא?) יהודי, ברני סנדרס.

גם בישראל, אהדת האליטות השמאלניות נתונה לדמוקרטים הנחשבים "שמאל". טוב או רע לישראל – לא חשוב. כאלה אנחנו וכאלה היינו, זו תופעה חוזרת בכל תולדותינו. 

על הרקע הזה, גילויי חיבה וסולידריות עם עם ישראל ומדינתו מצד נוצרים בכל רחבי העולם, הם חידוש חיובי שלא ידענו כמותו. זה קרה בכנסיה הקתולית וביתר שאת – עד כדי נטילת חלק פעיל בהעלאת יהודים ארצה ובמפעל ההתנחלות – בקרב הפרוטסטנטים האבנגליקלים שכוחם, בין היתר באפריקה ובדרום אמריקה, הולך ועולה.

יש לבחירות באמריקה השלכה ישירה על עתידנו בארץ ובעיקר בשטחי ההקפאה והגטו, היכן שיהודים, ורק יהודים, אינם רשאים לבנות מעבר לקווי הבנייה של יישוביהם כפי שהיו לפני 14 שנים, וזאת עפ"י תכתיב של בוש ששרון נכנע לו ואשר תאם להפליא את האג'נדה הפוליטית של עו"ד וויסגלס וחבר מרעיו. מדיניות החנק, ובעיקר בירושלים, התהדקה עוד יותר בימי אובמה, שהיו לו אחיתופלים יהודים, אמריקנים, משלו. 

פטריוט ישראלי, המייחל לשינוי מדיניות בבית הלבן, אסור לו לחכות באפס מעש. עקירת עמונה קבועה חודשיים לפני התחלפות השלטון בארה"ב, גורל גבעה 18, המפתח לעתיד קריית ארבע – יוכרע בקרוב.

בית הילדה הלל שנרצחה, עומד בסמיכות לגבעה הזאת ולחלקות השכנות, 26 ו-19. בחלקה 26 נרצח נתי עוזרי, הי"ד, כאשר הלל היתה בת חודש. חודש וחצי אח"כ הוציאו השלטונות את האלמנה וחמשת ילדיה בכוח מן הצריף שלה על הגבעה הזאת, בגשם באישון לילה, וזרקו אותה לחדרה. ערביי הסביבה הצוהלים הביעו את שמחתם במלים:" אד-דאולה מענא", קרי: "הממשלה אתנו!", וזו היא הקריאה שהלכה לפני הערבים בכל ההפגנות ומעשי הטבח – לאמור: הממשלה  הבריטית אתנו, גם היא חפצה בחורבן מפעל ההתיישבות היהודי! נשאיר לקוראים את מחשבותיהם, מה אומרת הקריאה כזאת כשהיא מיוחסת לממשלת ישראל...

קיצור תולדות גבעה 18 רק מוכיח, עד כמה צדקו הצוהלים. בשנת 1980 סומנה הגבעה כאדמת מדינה והוקצתה למועצת קריית ארבע. ניתנה הרשאה לתכנון, שחודשה ב-1999. ואז לפתע הוגשה עתירה לבג"ץ, כעשר שנים אחרי שפג המועד החוקי לערער על הכרזת הקרקע כאדמת מדינה. אילו היו העותרים יהודים, היו זורקים אותם החוצה כבר בשלב הזה. אולם  בג"ץ קיבל את העתירה, הקפיא כל תכנון ופיתוח יהודי בשטח ושלח את העותרים לוועדת הערר הצבאית, כאלו היו כולם צעירים ב-10 שנים.

כשוועדת הערר דחתה את טענות הערבים , הם חזרו ופנו לבג"ץ, ושוב נענו – בניגוד לכל פרוצדורה מקובלת. התיק הוחזר לוועדה לדיון מלא, והעותרים שוב נדחו, הפעם סופית.

הגענו לשנת 2008, ולכאורה אפשר היה להתחיל בפיתוח, אילולא שלפו במנהל האזרחי קלף נוסף: חסרה דרך גישה לשטח! (כאן זו לא העיר הערבית החדשה רוואבי, שהשלטונות עשו לה הנחות בחציית שטחי C). הנכון הוא שהיתה דרך, אבל וועדה מיוחדת שהוקמה במשרד המשפטים בראשות המשנה ליועץ המשפטי, הגב. דינה זילבר, לפקח על וועדת "קו כחול" גרעה משטח השיפוט של הקריה, שכבר היה מאושר ע"י "וועדת קו כחול", רצועת קרקע בגבעה שמספרה 19 אשר חיברה בין הגבעות, וכך יצרו במו ידיהם מצב של 'אין דרך'!

בייאושם, התחננו אנשי קריית ארבע שירשו להם להקים גשר מעל לשטח הערבי החוצץ ושר התחבורה, ישראל כץ, התחייב לבנותו מיד, אך הם לא העריכו כראוי את הדמיון היוצר של משפטני המנהל: הללו פסלו גם את הרעיון הזה, בגלל הצל שהגשר עתיד להטיל על הגפנים, ולא היה מי שיעמיד אותם על העובדה, שהשמש זזה כל הזמן! הגיעו אפילו לקטע המזכיר את חלם: הציעו לבנות גשר מזכוכית! תמימים שכמותם, הלא תמיד יימצא תרוץ, כל עוד נתניהו אינו מרשה לבנות מחוץ לקווי תחום המושב שהכתיבו האמריקנים, שהוא בעצם - גטו.

מאז הרצח האחרון יושב במקום, בחסדי הצבא, גרעין של משפחות המבקשות לאכלס את הגבעה, ובינתיים – גם כהוכחה של כנות ורצון טוב – הם ומועצת הקרייה מבקשים מן השלטונות להתיר להם להעמיד 10 קרוונים בשטח, עד שהטראגי-קומדיה התכנונית הזאת תמצא אולי בכל זאת את פתרונה.

מי שחושב שעמונה בצרות רק מפני שחלקים ממנה בנויים על קרקע פרטית, יבוא הסיפור הסדומי של חלקות 18, 19 ו-26 בקריית ארבע ויוכיח שהשיתוק אוחז בהתיישבות כולה ומאיים על עתידה, וזאת במיוחד נוכח הבנייה והפיתוח הערביים בממדי ענק, ההולכים ומשנים את הנוף מסביב ליישובים היהודיים המוקפאים, וסוגרים עליהם.