היכן עובר הגבול בין ריאליזם ואמונה, בין אמת לשקר?
ירמיהו, נביא החורבן, הוא נביא האמת, שהרי נבואותיו הקשות התממשו לעיני כל. אך אופק נבואותיו רחב עוד יותר, הוא צופה למרחוק ומביא גם את התקווה ותחילת צמיחת הגאולה. הוא נועץ את היתד לגאולה העתידה כבר עם החורבן. גרעין האחיזה של גדליה בארץ יכול להיות אבן שואבת, היסוד לשיבת ציון וחזרת הגלויות. החזון כה גדול שאפילו מות גדליה לא ערער את בטחונו.
מולו ניצבים יוחנן בן קרח והעם הנשארים, הם אנשים מציאותיים ולא חולמים והוזים. הם רואים את המציאות העכשווית, את הארץ החרבה והצבא הבבלי האכזר המאיים. הם בורחים למצרים מלאי פחד, לחפש להם מפלט ואף נוטלים אתם את הנביא על כרחו.
נבואה עכשווית של ירמיהו בישרה לנאחזים בארץ ישועה ובטחון, ועל עוזביה גזרה כליה. אך הם כה שפופים, שטחו עיניהם מראות זאת. הם כה בטוחים בצדקת הערכתם המדינית הקטנונית, שהם מאשימים את ירמיהו בנבואת שקר המעוותת את המציאות, ודוהרים אל אבדנם.
יש אפוא להיזהר בנחרצות הערכות כאלה, לפעמים אנשי החלום הם אנשי הריאליה.
מתוך הפרק היומי בתנ"ך