לאחר שנים של קריאת עיתון "הארץ", שבאתרו ניטש השבוע ויכוח האם צה"ל הוא הוורמאכט או שמא חדרו אליו רק סממנים נאציים, רוויה הצמרת הביטחונית שלנו באנשים "נאורים" ש"מזהים תהליכים" המזכירים את גרמניה של אז.

מכאן חייבת לצמוח מסקנה שאנחנו אלו "הרעים" בסכסוך, ולכן ניצחון ישראלי אינו בהכרח תוצאה מוסרית טובה, וההיגיון הזה מוביל להכרה שצה"ל חזק מדי. כך דחקה צמרת ביטחונית מבולבלת את הצבא שהיה בקונצנזוס- לשנוי במחלוקת.

צבא מנצח הוא צבא בעל רוח ומוטיבציה. בלעדיהן, טנקים ומטוסים הם רק ערימת ברזלים, כמו צבא עירק המצויד, והכושל. בצה"ל מתנהל מהלך נרחב לפגיעה ברוח ובמוטיבציה.

איך הורסים מוטיבציה? ראשית "מרגיעים" את האלמנטים שרוצים בכל מאודם לנצח, כמו חיילים המתחנכים וגדלים על מיתוסים "מיושנים" וחושבים, למשל, שאנחנו המכבים, והערבים הם היוונים. אלו שחיים בעולם חד מימדי של שחור-לבן, של "מלחמה על הבית", ייפלטו או יאלצו להסתגל.

הדתיים מקבלים רמזים עבים. החינוך לתודעה יהודית נשלל מהרבנות הצבאית במהלך בוטה, מזלזל ומעליב, לצורך הפסקת "החינוך האתנוצנטרי" שחלף זמנו. הנרטיב היהודי יוצר מוטיבציה לניצחון יהודי על הערבים? ברחוב שוקן זה לא יעבור. למה שהיהודים ינצחו? גם לערבים יש את הצדק שלהם.

בנוסף, כופים שמיעת שירת נשים וגילוח זקנים. לאחרונה בוטלה השתתפות חיילים מזוקנים בטקסים יצוגיים, והם אף נאלצים לבחור בין יציאה הביתה לגילוח. מי שמתגלח מתחיל להסתגל. מי שלא, מסומן למרחקים באמצעות הזקן. כך נבנית אוירה.

במקביל, מטופל גם חינוך הקצונה. בהיעדר החינוך לתודעה יהודית של הרבנות, נותרים הקצינים חשופים רק לערכים חדשים המוציאים את הרוח ממפרשי המוטיבציה. כל החינוך של כל הקצינים הופקד בידי מכוני "הרטמן" ו"בינה", שבהם לומדים שהמשימה היא בכלל להיות הצבא המוסרי בעולם. לא ניצחון, לא אויב, לא טובים ולא רעים, לא שקר ולא אמת.

לנו יש נרטיב, לפלשתינים יש נרטיב, הכל יחסי, אנחנו לא הטובים והם לא הרעים, ולכן מיטשטשת נחיצות ניצחון הנרטיב שלנו על שלהם. אנחנו בישראל החדשה, שבה לכל מחבל יש נרטיב שזכותו לאחוז בו, וכך הוחלפה האמונה המיושנת בצדקת דרכנו, בשוויון הנרטיבים.

מסר מרכזי נוסף הנלמד הוא שעדיף להיהרג, ובלבד שלא לפגוע בבני הנרטיב השני. "טוב למות בעד האויב" אינה בדיוק הנוסחה המושלמת ליצירת חשק לשרת.

משלחות הקצינים לאושוויץ עברו הסבה. במקום הצורך בצבא חזק למניעת שואה נוספת, מוטמע לקח מטורף שאנחנו במגמת נאציזם, ועלינו להתרסן על סף התהום.

וזה עובד. חיילינו נשלחו לשג'עייה ללא חיפוי כדי לשמור על בתי האויב. אמנם נהרגו 13 חיילי גולני, אבל נשארנו מוסריים, ומרוב מוסריות נאלצנו להחריב את השכונה כדי חלץ את הכוח. "צוק איתן" בכלל היה מבצע מוסרי מאד. צמרת הצבא התאמצה לשכנע את הממשלה שעדיף להשאיר מנהרות חודרות, עד שצצו המחבלים בשטחנו, וצה"ל נאלץ למלא את תפקידו ולהרוס אותן. ברוב המבצע הסתפקנו בירי מוסרי רק על הרקטות הנורות עלינו עד שלאחר כמעט כחודשיים החלו טילי "כיפת ברזל" לאזול ואז נאלצנו להרוס את רבי הקומות בעזה. כך הסתיימה הלחימה ואנחנו הפסדנו הזדמנות להוכיח לעולם הנאור את גודל מוסריותנו.

כשהיעד אינו ניצחון, אפשר להתעסק במוסר מגדרי נאור. לאחרונה התפרסם שצה"ל מממן הליכי שינוי מין לחיילים. אותה נאורות גם דוחפת הקמת יחידות לוחמות מעורבות. יש בעולם קבוצת כדורגל מעורבת, נשים וגברים? כמובן שלא. בכדורגל כן רוצים לנצח.

מקרה אלאור אזריה מבטא היטב את צה"ל החדש. חייל מצטיין הרג מחבל באירוע שנוי במחלוקת. ראשי המערכת מתעלמים באופן שערורייתי ממערכת השיפוט הצבאי וחורצים מראש בתקשורת את דינו, וכך הנזק מובטח בכל מצב. אם החייל יורשע, זו מכה למוטיבציה של כל היתר. אם יזוכה, ייפגע אנושות האמון בכל המערכת, מבפנים ומבחוץ.