אני מבקש לעסוק בשאלה הלכתית שיש לה השלכה לכולנו. ימים אלו של ערב ראש השנה ובפרט בעשרת ימי תשובה מרבים לעסוק בצדקה וחסד. יש כיום ברוך ה' עמותות רבות וטובות חלקן מחלקות אלפי סלי מזון. וחלקן מחלקות מאות אלפי שקלים בכסף או תלושים האם יש עדיפות הלכתית לסל או לתלוש?
הגמרא במסכת תענית בדף כג. מספרת על אבא חלקיה נכדו של חוני המעגל, שהיה צדיק גדול. כאשר היה צורך לגשם הלכו אליו חכמי ישראל שיתפלל, לא נכנס במסגרת זו לכל המעשה שהיה שם, אבל כאשר הוא מתפלל שירד הגשם, ואכן מתחיל הגשם לרדת הוא מגיע דווקא מהצד בו אשתו מתפללת ולא הוא. חכמי ישראל החליטו לברר למה? ותשובתו היא מאוד מעניינית נתמקד בפן אחד שלה " מאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה? משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה ואנא יהיבנא זוזא ולא מקרבא הנייתה" כלומר אשתי נמצא בבית והיא נותנת לעני לחם, והוא נהנה מיד ואין לו צורך לטרוח לחפש מזונות. בעוד אני נותן לו כסף ועליו עדיין מוטל הטורח לחפש מזון. מגמרא זו נראה לכאורה שיש עדיפות לתת לנזקקים סלי מזון.
אבל נראה כי המציאות השתנתה וברוך ה' לטובה. ראשית הנזקקים היום אינם נמצאים במצב של רעב וסכנת נפשות, הם נזקקים אבל רובם המכריע לא נמצאים במצב שללא לחם הם במצב סכנה. שנית כיום אין טורח לחפש מזון ובכל חנות יש שפע גדול ורב.
ישנו חשש לפעמים לתת לנזקקים תלושי קניה או כסף שמא הם יוציאו את זה על סיגריות או אלכוהול ובכן זה בהחלט חשש, אבל על המשפחות שאנחנו מכירים ב"קרן אחד לאחד" אין חשש כזה כלל וכלל. אמנם מדובר באלפי משפחות נזקקות אבל אנחנו משתדלים לבדוק כל מקרה לגופו. ברובן המכריע הן משפחות נפלאות אשר חינוך הילדים חשוב להם אבל צוק העיתים וקשיי פרנסה מאלצים אותן שלא בטובתן להזדקק לעת עתה לבריות.
חובת מצוות הצדקה היא "די מחסורו אשר יחסר לו" כלומר לא לנסות להיפטר משאריות מזון וירקות, אלא לתת לעני כל מה שיחסר לו! ברור אם כן, כי הצדקה המעולה ביותר היא לתת לנזקק יכולת לקנות בעצמו את מה שהוא זקוק.
נכון הדבר שהוא עלול לקנות מעבר למוצרי הבסיס גם "מותרות" כגון שוקולד או שתיה קלה, אז מה? אם אבא או אמא מרגישים שזה ישמח את המשפחה אסור להם? וכי אין זה המחסור שלהם?
במעלות הצדקה נמצאת עוד מעלה כאשר העני לא יודע ממי הוא קיבל והנותן לא יודע למי הוא נתן, ברור כי מעלה זו מתקיימת רק בתלושים או כסף המועברים ע"י עמותות ולא סלי מזון בהם המשפחות מחכות בתור או מקבלות לביתן. כאשר ניתן לתרום דרך האינטרנט הדבר עדיף פי כמה כי כל התרומות נסתרות מעיני המקבלים.
לכן פשוט לעניות דעתי כי ראוי לתת תלושי מזון או כסף ולא סלי מזון ולכן בקרן אחד לאחד אנחנו מקפידים על זה לכבד את הנזקקים ולאפשר להם לרכוש בעצמם את שחסר להם.
אני מבקש לסיים בסיפור אותו חוויתי כראש ישיבה, הגיע בין הזמנים של פסח ואחד הבחורים נשאר בפנימיה, לשאלתנו מדוע? הוא ענה תשובה שעד היום איני יכול לשכוח, אמא שלי מחייבת אותי בכל יום לעמוד בתור אחר של חלוקת סלי מזון ואיני יכול לסבול את הבושה.
בואו נגדיל ראש השנה, נראה את אחינו הנזקקים בכבודם ונסייע להם די מחסורם.
הרב יצחק נריה הוא יו"ר קרן "אחד לאחד" המבטיחה להעביר 100% מכספי התרומה לנזקקים