בנוהג שבעולם, אדם העומד למשפט על מעשה שלילי שעשה, מבקש בסתר לבו שהשופט לא יסתפק בראיה צרה של האירוע השלילי שנעשה, אלא יגביה את מבטו אל הראיה הרחבה שלוקחת בחשבון את מעשיו הטובים, תכונותיו ומידותיו הטובות וגם את הקשיים והמורכבות שהיו ברקע של הסיטואציה השלילית.

השיפוטיות קיימת לא רק בהקשר של עמידה לפני שופט, אלא גם במערכות יחסים בין אישיות, ואחד האתגרים בקשר הזוגי, ובכל מערכת יחסים משמעותית הוא : הראיה השיפוטית.

ההגדרה של ראיה שיפוטית, היא לייחס התנהגות לא הולמת לתכונת אופי. לא לתלות התנהגות שלילית בנסיבות חיצוניות כגון מצב לחץ ומצוקה, אלא באופיו ואישיותו של האדם.

כאשר פלוני מתפרץ בכעס על חברו, הראיה השיפוטית תראה בהתפרצות הכעס ביטוי נאמן של אישיותו – אדם כעסן, אימפולסיבי, חסר רסן ואולי גם אלים ואכזרי. לעומת הראיה השיפוטית, התגובה ההפוכה היא לייחס את ההתפרצות הכעסנית לנסיבות חיצוניות, כגון מצוקה, מועקה או אירוע מסעיר שגרר את האדם לאותה תגובה לא הולמת. ייתכן שמדובר באדם נורמטיבי, נינוח ורגוע, שסיטואציה מסוימת הסעירה אותו ביותר.

הראיה השיפוטית דנה לכף חובה, מתעלמת מהסיטואציה ומתנכרת לקושי של האדם באותה שעה, מתמקדת בפגמים של האדם, וממילא מטילה את האשמה עליו, 'הוא זה שצריך להשתנות'. זו בעצם תנועה של התרחקות שמתעלמת מהצרכים הנפשיים והרגשות של האדם, ועסוקה בניתוח הפגמים האישיותיים שלו.

התגובה ההפוכה דנה לכף זכות, ממקדת את המבט אל הסיטואציה ואל הקושי, ובעצם זו תנועה של התקרבות, שקשובה לנפשו ולרגשותיו, ומובילה לבדיקה עצמית מה החלק שלי באותה סיטואציה.

בכל מערכת יחסים משמעותית ובמיוחד בקשר הזוגי, לעתים מצטברים מטענים רגשיים. כאשר אחד מבני הזוג כאוב ומרגיש פגוע מאיזו שהיא סיבה, יתכן שהוא יביע זאת בצורה תוקפנית או אפילו פוגענית. בן הזוג השני עלול להיות מופתע מעוצמת הביקורת שמוטחת כלפיו, ולהתפלא על היחס השלילי שמופנה כלפיו. הראיה השיפוטית תתמקד בנתינת ציון שלילי לאישיותו של בן הזוג, ותוביל לתגובה אטומה שמתעלמת מצרכיו הנפשיים ורגשותיו, והתוצאה תהיה ניכור והחרפת הקושי. אך אם יהיה נקי מראיה שיפוטית, הוא יבקש להבין את הקושי והכאב שעומדים מאחורי הדברים, ויהיה קשוב לצרכים הנפשיים ולרגשות של בן הזוג, והתוצאה תהיה הבנה הדדית, התפייסות ותיקון.