משיב הרוח ומוריד הגשם – קריאה לבני הישיבות ובנות המדרשות
משיב הרוח ומוריד הגשם – קריאה לבני הישיבות ובנות המדרשות

בשבוע שעבר התחלנו להזכיר גבורות גשמים ולומר "משיב הרוח ומוריד הגשם", השבוע מתחיל "זמן חורף" בישיבות , במדרשות, ואף הסטודנטים והסטודנטיות חוזרים לספסל הלימודים.

כבר התורה השוותה בין לימוד תורה לגשם כדברי הפסוק : "יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי" ולכן נוסיף עוד כתה תובנות בעקבות הגשם.

חיים לעולם

כבר רש"י לימד אותנו ש"כמטר הזה שהוא חיים לעולם" כך לימוד התורה . ראשית עלינו להפנים בתוכנו את הידיעה שבאנו להוסיף חיים לעולם ולכן אנו לומדים תורה. כמו שאי אפשר בלי מים כך הלימוד . לכן אם זו ההשוואה אז קחו אחריות!!

חבל על כל טיפה!!

מכירים את הפרסומת הזו? (מישהו יודע מתי חשבו על המשפט הזה?) הוא נכון לא רק לגבי מים אלא לגבי לימוד. עוד חברותא , עוד שיעור , עוד תובנה וכדומה – כל אלה מצטרפים לכמות גדולה של לימוד והתקדמות

זהירות מבול!!

מים הם חיים לעולם אך בפרשת השבוע הקרובה נקרא על מבול שמחה את כל היקום , כי הגיע בשיטפון גדול . גם לימוד תורה שהופך לברכה בא לא בשיטפון גדול בו אין הכלים יכולים להכיל המים , אלא במתינות ובהדרגה. "ונתתי מטר ארצכם בעיתו יורה ומלקוש" מבטיחה התורה וגם בלימוד עת לכל לימוד. שימרו על הסדרים ועל ההדרגה!!!

מטר וטל - לימוד בעמל ובהנאה

הנצי"ב בפירושו ל"האזינו" מביא שחז"ל פירשו את הפסוק כעוסק בתורה אמנם הפניה לשמים ולארץ משמעות אחרת לה. הכינוי שמים מוסב על ת"ח זקני הדור והכינוי ארץ מוסב על ההמון המקבלים, ותכן הפסוק הוא שכאשר ישמעו ת"ח וזקני הדור עומק ההלכות ויהיו יגעים להאזין ולהקשיב אזי ימצאו המה דברים להשמיע להמון העם. יערף כמטר לקחי – כמו מטר יורד בזעף ואז מכופף האדם את ראשו והמטר מכה על ערפו וכך העמל בלימוד ההלכות נכפף עד שראשו כפוף כשור. מתוך כך זוכה הוא להזיל דברים המתקבלים על לב הבריות כמו הטל שנוח לבריות. כשעירים עלי דשא-בשעת שטפון הדשא כורע על האדמה אבל זהו עיקר גידולו כך התורה בעמלה מתשת כחו של אדם אבל זהו עיקר גידולו. יש פה רמז גם לסדר לימודו של האדם, בתחילה שוקד בלימוד ההלכות שהן דורשות יגיעה ורק לאחר מכן בעניני דרש הנאמרים כטל, משום שבהם יש חשש גדול שיטעה. מוסיף הנצי"ב ב"הרחב דבר" שחז"ל דורשים "ורב דגן ותירוש" - ורב דגן זה תלמוד ותירוש זה אגדה. וכך "יחיו דגן ויפרחו גפן" - דגן זה תלמוד וגפן זה אגדה, למדנו סדר הלימוד כשם שאין לשתות יין ללא אכילה קודמת, באשר אז היין משכר ומאבד הדעת, כך בסדר לימודו של האדם - קודם תלמוד ואך אחר כך אגדה. סדר הלימוד של האדם משול לגידולו של עץ, עיקר גדולו מהגשם אך זקוק הוא בהמשך לטל!, המטר הוא עיקר לימודו דהיינו לימוד שיש בו כאב ומאמץ ויגיעה והטל משמש כתוספת לקיים את שקנה וזהו האגדה. והשמש גם היא נדרשת לגידולו של העץ, דהיינו יש צריך גם בחכמות חיצוניות הנמשלות לשמש, אך אסור להפוך את הסדר, שהרי אם תבוא עליו השמש בשלבים בהם הוא זקוק למים רבים - הוא ייבש. לאחר שהתייגע האדם בלימוד וקנה עיקר התורה יש מקום לתוספת אגדה והדרכה במוסרים טובים כיצד להתנהג בהליכות העולם. ולאחר מכן ישלים בידיעת החכמות החיצוניות שתפקידן להמתיק ולעדן את התורה כשמש שממתקת את פירות האילן.

משיב הרוח ומוריד הגשם

שני פירושים "חסידיים" לכך: הראשון: ככל נחזור ( משיב מלשון "לשוב") אל הרוח כך הגשמיות תרד. ככל שנתעלה בתורה כך פחות נחטא. יש בפירוש הזה אמת גדולה אך גם הסתייגות מופרזת מהגשמיות . אשר כל כן פירש הבעל שם טוב פירש את הנוסח "משיב הרוח ומוריד הגשם" כהשבה כלפי מעלה של הרוחניות בה עסקנו בחגים והורדת שפע הגשמיות אל העולם. לא פרישה מן הגשמיות אלא הפיכתה למשהו קדוש.

טובתן של גשמים – אין לקבל את הטובות כמובנות מאליהן

על הפסוק "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה'... על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה: פירש רש"י : "ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים". אוי לנו אם לא נכיר בטובה של הגשמים ואוי לנו אם לא נכיר טובה לנותן התורה, להורים , למדינה, לצוות המורים והמורות ולכל מי שעמל עבורנו כדי שנוכל ללמוד . להכיר תודה ומתוך כך להתפלל על הכל : על חורף טוב, על לימוד פורה ועל כל מה שצריך את תפילנו

חורף טוב ופורה