על אף שבנימין נתניהו עומד היום בראש ממשלת ימין, יש שיאמרו – הכי ימנית. בפועל המדיניות הימנית שהעם בחר מתעכבת כבר שנים מלהתממש. מדוע?
כך היא התשובה הקבועה של ראש הממשלה(במילים שלי כמובן): "נכון, נבחרנו כדי לשלוט. אבל לא כדי להשתולל. אנחנו מובילים את המדינה ברגישות ובנחישות. אבל אל תדאגו אזרחיי היקרים, אני מוביל אתכם אל עבר מדינה בה מתנהלת ממשלת ימין. אני פשוט עושה זאת לאט. אפילו לאט מאוד. כדי שחס ושלום לא יכעס עלי הדוד סם מארצות הברית, או איזה מוסטפא בירדן. לא שכחתי אתכם מצביעיי היקרים. בסוף זה עוד יקרה, אתם תראו, פשוט לא עכשיו, וגם לא כל כך אח"כ – כי פשוט צריך לנהל את הספינה באחריות ולעמוד בכל הלחצים, וזה קשה אתם יודעים – רק אני מצליח".
זו התגובה הקבועה, רק במילים שונות, רגועות, נכונות פוליטית ומסודרות בכל פעם מחדש. בינתיים, אמנם שרים בכירים מצליחים מדיי פעם באופן נקודתי לנהל את ענייני משרדם באופן ימני וראוי להצבעת בוחריהם, אבל הממשלה כולה לא עושה שום רפורמה משמעותית - אין כל מהפך שלטוני משמעותי וגם לא נראה כזה בטווח הקרוב.
בתשובה האחידה הזו בכל פעם –מצליח נתניהו למנוע כל פעם מחדש כל רפורמה משמעותית העולה על הפרק ומשקפת את עמדת מצביעיו. התנהלותו ו"עמידתו" של נתניהו ב"כל הלחצים" מביאה להתנהלות הממשלה כממשלת מרכז שכדי לעמוד גם בלחץ משמאל אף נוטה לפלוט מדיי פעם משהו על שתי מדינות לשני עמים – מה שאפילו ממשלות אוסלו לא העזו לומר בעבר.
כחלק מהסיפור על קמצא ובר קמצא וחורבן בית שני המובא בגמרא במסכת גיטין, מסופר שהעלו חכמי ישראל כל מיני פתרונות יצירתיים כדי לפתור את הבעיה שנוצרה מול השליט הקיים. בכל פעם הציעו החכמים פתרונות שייתכן מאוד והיו מונעים את חורבן הבית ושפיכות דמים נוראה. מול כל הפתרונות הללו, עמד איש אחד, רבי זכריה בן אבקולס שמו, שהסביר את הבעייתיות של הפתרון המוצע. הוא לא נתן פתרון חלופי – רק אמר מדוע אי אפשר לקיים את הפתרון הקיים כעת, מחשש בכל פעם שאם יבצעו את הפתרון החדשני – יגרם נזק תודעתי ציבורי ומשמעותי ממקום אחר.
אפשר אולי לומר, כי רבי זכריה בן אבקולס היה ה-"אחראי" שבחבורה. הוא לא מיהר למצוא פתרון ותשובה. באחריות הסביר שזה לא הזמן לשבור את הכלים ושבכל פתרון יש בעיה מסוימת המונעת את ביצועו. לשיטתו, יש להימנע מעשיית פתרונות הגובים מחירים נוספים אחרים. צריך למצוא פיתרון אחר שיעבור חלק – בלי הקרבה תודעתית וציבורית כלשהי. אף על פי כן, לטווח הרחוק המחיר שבמניעת עשייתו של הפתרונות שעלו על הפרק היה נורא ואיום. בהתאם, הביעו חז"ל ביקורת חריפה ביותר באומרם "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו"(גיטין דף נו עמוד א)
בכל היישובים שעמדו בפני חורבן כזה או אחר בשנים האחרונות וגם השבוע בהתנגדותו לחוק ההסדרה – נתניהו הסביר בכל פעם מחדש מדוע ממש עכשיו מסוכן להציע פתרון שורשי שיציל את המצב. מבחינת נתניהו – אין זמן שיכול להיות חלון הזדמנויות לשינויים מהותיים לטובת ההתיישבות. בכל זמן יש את הסיבות החשובות והגדולות מדוע ממש לא כדאי לפעול בו. מכיוון שכולנו מסכימים שחשוב לפעול באחריות בכל הקשור לניהול המדינה – התשובה הזו מתקבלת אצל רוב האוכלוסייה יחסית בהבנה.
אך הגיע הזמן לפקוח את העיניים ולא להיות עיוורים למציאות. "אחריות" זו של נתניהו, טוענת אמנם לביטחון המדינה ודאגה עמוקה להתיישבות. בפועל, במהלך השנים היא מוכחת כמביאה עלינו חורבן של חלקי יישובים ושורפת חלק מן הסיכויים ליישבם ולהרחיבם.