לפני כחצי שנה ולאחר שבמשך השנים הצטבר יותר ויותר מידע מדאיג על אודות תהליכים שלדעתנו פוגעים בצה"ל היקר לנו מאד תוך גרימת נזקים כבדים לרוח הלחימה של חייליו וליכולתו להילחם ולנצח, יצאנו לדרך.
תהליך ובו הושקע לימוד רב, איסוף חומר, פגישות עם מאות חיילים ומפקדי שטח, העזרות בארגונים הפועלים לחשיפת האמת, איסוף תיעוד בכתובים, תמונות וסרטים, הנחיה ועצה מגורמים פנים צה"ליים ועוד- כל אלה הובילו לכתיבת סדרת המאמרים הנ"ל.
הכותרת - "צה"ל במדרון חלקלק" נלקחה מתוך "תיק חומר למפקד" שחולק למשלחת מפקדים במדים הנשלחים למחנות ההשמדה באירופה. בפרק הדן בהדגשים לסיום ותחת הכותרת "המדרון החלקלק" כתובים דברי הבלע דלקמן: "על אף המרחק העצום בין מה שקורה היום למה שקרה בגרמניה של שנות השלושים...האם אנו נמצאים לעתים בתחילתו של מדרון חלקלק שבקצהו הרחוק אנו עלולים לבצע זוועות גם כן?
"אין מנוס מההכרה בכך שחיל ה"חינוך" בצה"ל מתריע מפני הסכנה שאנחנו היהודים בארץ ישראל נהיה (בעתיד הרחוק....) כמו הנאצים יימח שמם וזכרם. מתברר כי לא בטעות נוראה ומביכה עסקינן- לימים החלו המסרים הנ"ל להוות חלק מתוכנית הכשרת קצינים בבה"ד 1. בצריך עיון נותרה השאלה מיהו הרשע והאוויל העושה השוואות כאלה ומחנך על פיהן את מפקדי צה"ל ?
בנאום שתוכנו המחריד כל נפש יהודית לא יישכח התבטא לאחרונה סגן ראש המטה הכללי של צבא הגנה לישראל האלוף יאיר גולן: "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה ובגרמניה ומציאת עדות להם כאן בקרבנו כיום" בעקבות ההלם הציבורי עם שמיעת דברי ההבל המרושעים פורסמה הכחשה נמרצת ובמהירות- הדברים לא הובנו נכון, לא הייתה השוואה וכיוצא באלה הבלים...
אין מנוס מלהפנים - קיימות בצבא הגנה לישראל בעיות רבות וחמורות הדורשות פיתרון ותיקון מהירים. לשם כך- הצפת הנושאים, תיאור הכשלים, הצבעה על טעויות, והתרעה על עיוותים ופגמים שנפלו בעיקר בדרג הפיקודי הבכיר בצבאו של העם היהודי בארצו נכתבה בעמל רב סדרה זו.
מצאנו שעל הצבא ובעיקר על הדרגים הפיקודיים הבכירים השתלט שיח הזר לרוח צה"ל כפי שהכרנוה בעבר. אין אויב אלא יש פרטנר, אין מלחמה בה צריך להכריע ולנצח אלא יש סכסוך אותו יש לנהל. ובכלל- הפוסט מודרניזם, ה"נאורות" ה"ליברליזם" התייחסות ל"אחר", וקידום השוויון הבין מגדרי ובראשו השוואת זכויות והזדמנויות (בתוך המערכת הצה"לית), כל אלה היו למוטיבים מכוננים המשחיתים כל חלקה טובה.
כך בעניין האבסורדי והמסוכן של שילוב נשים ביחידות קרביות, כך גם במעשה הנואל שלהנגשת חיילים יהודים למוטיבים ונרטיבים נוצריים במסגרת "חינוכם" להכרת ה"אחר", כך בטירוף הגמור של צבא המפגיש טייסיו עם סוטים מיניים והמממן ניתוחים לשינוי מין אצל חיילים החפצים בכך במהלך שירותם הצבאי !!
רבים מהקצינים שעלו בסולם הדרגות "חונכו" על פי המתואר לעיל (חלק מהקורסים ה"רלוונטיים" אותם העבירו גורמי שמאל מהווים או היוו בעבר תנאי לקידום בדרגה). התוצאה הבלתי נמנעת היא קצונה בכירה הלוקה בעיוורון, השמה לה ולצבא מטרות שאינן מטרות צבא בריא ולוחם שייעודו להגן על המדינה על ידי הכרעה מהירה של האויב, מיגור יכולותיו, פגיעה אנושה בו וב"לוחמיו" (עם או בלי מירכאות) והשגת ניצחון.
צבא לא יכול להכות באויב אם בראש מעיני מפקדיו ה"מידתיות". בזו אין שום רבותא- היא שקופה,משמימה,האויב מורגל בה, ובעיקר- היא צפויה ! כאשר מתלווה ל"מידתיות" המגונה הזו גם מטרה לא לפגוע ואף להיזהר מפני פגיעה פיזית באויב - נמצא שהצבא ה"מכה" בצמר גפן... מוכה בעצמו ונמצא נלעג, מבוזה ומושא לזלזול . כל זה הוא ההיפך מההרתעה אותה ייצרנו בעבר בצורה מעוררת התפעלות וכבוד, עליה וויתרנו ואותה ושחקנו עד דק במעשינו ומחדלינו הרבים, לאורך שנים. הפצצת דיונות חול, ביטול פעולות, סיכון מיותר של חיילינו היקרים, שימוש בכדורי גומי,צבע וצמר גפן- כל אלה הפכו את צה"ל למשל ושנינה בקרב האויבים המקיפים אותנו. מי שאיננו מאמין מוזמן להידרש למאות סרטים באינטרנט. בושה וכלימה שהיא מנת חלקנו הצופים, בהגשת הפיקוד הבכיר של צה"ל ולתפארת מדינת היהודים. שלא לדבר על התסכול , תחושת ההשפלה והרפיסות ממנה סובלים הלוחמים בשטח, המודעים היטב לנואלות מעשיהם.
אותו פיקוד בכיר מתנהל באפרוריות ובשבלוניות, לעתים כחלמאים , לפרקים כתוצרי ה"חינוך" הקלוקל אותו קבלו במסגרת הכשרתם. סגירת ופתיחת מחסומים, הצבת אלפי בטונדות, פתיחת צירים לתנועת ערבים, הוראות מגבילות לפתיחה באש, התנכלות לחיילים החותרים למגע ומבקשים לירות על פורעים והעמדת חיילים לדין, אי העמדה לדין של חיילים בורחים,משותקים ונסוגים מפני האויב – כל אלה מקלקלים את הצבא ומסכנים את החיילים ואותנו.
ראשי הצבא, כך מסתבר, מנותקים לעיתים מהעם , מהחיילים ופעמים אפילו מהדרג המדיני לו הם כפופים. זכורה במיוחד המלצה של הצבא לדרג המדיני בעיצומו של גל הטרור האחרון לפתוח בשורה של הקלות לערבים, לתת יותר היתרי עבודה, ולספק להם יותר נשק תחמושת ואמצעי לחימה (כמדומני כולל המלצה לספק להם נגמ"שים). התגובה בציבור הייתה נזעמת וקשה . אגב, ראשי המדינה דחו את ההמלצה על הסף (מה שמהווה מנקודת ראותי הבעת אי אמון בוטה במיוחד).
עוד "הברקה". בעיצומו של אותו גל טרור צוטט קצין בכיר מאד אומר: "אבו מאזן הוא נכס מפני שהוא גורם מרסן". אותו ארכי רוצח, מכחיש שואה, מי שעמד מאחורי הטבח במעלות ורצח ספורטאינו במינכן, מי שתחת שלטונו המושחת מאדרים רוצחים ששחטו יהודים ומתוגמלים בכסף רב, אותו ראש מחבלים המסית ומדיח ושולח רוצחים לטבוח בנו- אותו מחמוד עבאס , הוא נכס ?!?! אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה מצחיק.
ואם באמון עסקינן- ברי לכול שכיום יש משבר אמון חמור בין דרגי השטח הלוחמים לבין מפקדי הצבא. לאחר ששוחחתי עם מאות חיילים וקצינים בשנתיים שלוש האחרונות הייתי מעז לומר שמערכת היחסים שבין החיילים עד דרגת רס"ן לבין אלה שמדרגת סגן אלוף ומעלה צצות יותר מדי בעיות, יש יותר מדי תהיות ופחות מדי אמון. הלוואי שהייתי טועה אלא שביטויים כגון "אנחנו בסדר עם זה אבל המג"ד אוכל לנו את הראש" , או "היינו רוצים לירות אבל לא נותנים לנו", או " אני מתבייש לא לירות בחזרה אבל אלה ההוראות מהתדריך" וכיוצא באלה – מלמדות שהטעות אינה אצלי.....
לקמן ציטוט מדברי קצין שנדקר לפני כחודשיים בפיגוע דקירה באפרת (הדברים נכתבו בהודעה ששלח לחברו כמה ימים לפני שנדקר) : "שמע אחי, אני בדיוק במילואים. ה מ"פ מעביר הוראות פתיחה באש ואני שואל אותו מה לגבי אבנים? אז הוא עונה שזו לא סכנת חיים ואסור לנו לירות,ואני שואל אותו על אדל ביטון שמעת? והוא אומר כן, אבל זה מקרה חריג וההוראות הן שרק אם מגלגלים עליך סלע ענק-זו סכנת חיים" . ומסיים הקצין (שכאמור, נפצע בחלוף כמה ימים) – " אני לא יודע אם זה באמת ההוראות אבל אם כן אני באמת מפחד לירות, באמת מפחד" , עד כאן....
וכל זה עוד בטרם חזרנו והזכרנו את האסון האסטרטגי אותו מחולל הפיקוד הבכיר בהגדלה משמעותית של מספר הערבים המשרתים בצה"ל (לרבות נוצרים ומוסלמים) אגב עידוד מגמה זו. כן לא הרחבנו כאן על צמצום והצרת צעדיהם של הרבנים הצבאיים בפרט תוך פעילות להגבלת השפעת הציונות הדתית בצבא בכלל. כן יש לראות בחומרה את העובדה שחיילים רבים חשים בעת שרותם שהנם פועלים תחת עינם הבוחנת של המשפטנים, מוגבלים בפעילותם המבצעית ובשל אלה הופכים למתגוננים,רופסים ומתוסכלים.
על כל אלה ועוד הרחבנו בסדרה הנ"ל, כאמור בפתיח מתוך מטרה ברורה ומוצהרת לה כיוונו בכל מאודנו: תיקון הליקויים, הסרת העיוותים וחזרה לערכים, למורשת הקרב ולרוח הלחימה המכוננים את צבאנו הוא צבאו של העם היהודי בארצו.
בכותרת מאמר זה המסיים את הסדרה כתבנו "סיכום ביניים". יש הרבה מלאכה לתקן ושינוי לא יושג בן לילה אלא שמצווים אנו להתחיל במלאכה ולעודדה בתקווה לראות פרי בעמלנו. ניצן כזה ראינו נובט לאחרונה עת הורה הרמטכ"ל (הקשוב ככל הנראה לביקורת) על ביטול המכרזים להעסקת מכוני חוץ (רובם מהשמאל – ב.ש.) בחינוך בצה"ל. צעד אחד קטן אך משמעותי ותקוותנו שיהווה ראשון מבין צעדים רבים הדרושים לתיקון שיארך זמן, בעיקר בשל הכורח לחנך, והפעם כראוי, דור חדש של קצינים מיטב בני העם הזה משרתים בצה"ל.
רבבות ורבבות יהודים בעלי לב טהור, מסירות אין קץ שרוח התנדבות מפעמת בהם. אסור באיסור חמור לגעת בציפור נפשם ולקלקלה. צריך לפתח את הרוח ולחזקה, להרביץ בלוחמים אהבת מולדת, אהבת עמם ארצם ותורתם. יש לטפח את מורשת הקרב היהודית, את התקווה והאמונה בגאולת עמנו, את רוח הקודש שמפעמת בגיבורי ישראל לדורותיהם. הבו לנו צבא הגנה לישראל כזה האוהב את עמו ועמו אוהבו.