התערבות הבג"צ באשר למינויו של הרב קרים יצרה גל הדף אדיר כלפי בית המשפט העליון.

מסתבר שהתערבות זו הייתה התערבות אחת יותר מידי. מעין קש ששבר את מעמדו ההולך ומתערער של בית המשפט העליון.

האמון של הציבור בבית המשפט העליון היה עד לא מכבר ברמה של סגידה, התרגלנו להתייחס למוצא פיהם כאילו השכינה מדברת בגרונם. מנחם בגין ביצר את מעמדו של בית המשפט העליון מעל העם ומעל נבחרי העם, באמירה המפורסמת: 'יש שופטים בירושלים'. אמירה שגורמת למנהיגות שלנו להתייחס לפסיקה שלהם, כאמת אבסלוטית שלא ניתן לערער אחריה, השוחרת צדק ונקיה מכל רבב פוליטי.

אולם בתקופה האחרונה עדים אנו לרוחות סוערות סביב פסיקות בית המשפט העליון. שלב אחר שלב, נסדקת חומת האמון, והסגידה למוצא פיהם של שופטי בג"ץ הולכת ומתערערת. גם מי שבעבר ציטט את פסקי הבג"צ כהלכה מוחלטת שאין ליצורי אנוש זכות לערער אחריה, הולך ונחשף לצביעות, לדורסנות ולניכור שפסקי בג"צ מייצרים חדשים לבקרים.

התערבות בג"ץ בתשובת הרב קרים בנוגע לדיני אשת יפת תואר והתביעה ממנו להתנער מדיני התורה כתנאי לקבלת תפקיד הרב הראשי לצה"ל, מציינת אצל רבים מעבר של קו אדום ושופכת אור על המציאות העגומה שנמשכת כבר זמן רב. מדובר באותו בג"ץ שפסק פעם אחר פעם כי אינו מתערב בהחלטות הממשלה כאשר מבקשים שיבטל את שחרור המחבלים בעסקאות שונות, אך מנגד מתערב פעם אחר פעם והחזיר לארץ 400 מחבלי חמס כשגורשו ללבנון. בג"ץ דורש להרוס בתי יהודים לאלתר ומנגד עומד כחומה בצורה ומגן על בתי הבדואים בנגב, עומד לצדם של מסתננים שגונבים את הגבול ומונע מהמדינה להילחם על דמותה וגבולותיה ועוד ועוד.

אחת מנקודות השבר היא ההערות שניתנו לרבנים הראשיים, האיסור לצאת כנגד תנועת הגאווה, החובה לאפשר טבילה ללא בלניות, הדרישה לפסול חוקים ועתה ההתערבות הבוטה בפסקי הלכה והתניית מינוי רב בכך שיחזור ויבהיר את דבריו, על פי עולמם המוסרי והערכי של ג'ובראן ונאור, או במילים אחרות הרב ותורתו ישתחוו ארצה לפני 'כבוד' בית המשפט העליון, הרואה את עצמו עמוד המוסר והערכים.

בזו הדרך לא ירחק היום ורבנים יידרשו לשלוח מאמרים תורניים לצנזור של סלים ג'ובראן ודפנה ברק ארז, ויעמידו לדין כל מי שיעז להחזיק חומש בו כתוב 'מחלליה מות יומת' או מי שילמד שאוסר להלוות בריבית ליהודי אך את הנכרי תשיך.

כלל ידוע ברפואה מלמדינו כי ככל שנגיע לנקודת היסוד, לגרעין, כך נוכל להביא מזור ורפואה לחולה. כאן עלינו להכיר ולדעת כי נקודת היסוד התחילה לפני הרב קרים, לפני הרבנות, לפני עמונה , לפני המקוואות, וגם לפני נשות הכותל. נקודת היסוד הייתה פסילתו של הקדוש הרב מאיר כהנא הי"ד בתואנה כי הוא גזעני וזאת כאשר בג"ץ בהובלת מאיר שמגר ומנחם אלון קבעו כי חוקי הרב כהנא גזעניים והוא הושווה ר"ל לנאצים.

כל זאת בעקבות הצעות חוק שהועתקו מילה במילה מהרמב"ם. הרב כהנא לא האמין שבית המשפט יעז לגעת ברמב"ם, אך זה נעשה ובאופן בוטה. הטיעונים של הרב כהנא שדבריו נשענים על ההלכה היהודית, לא עמדה לו. בית המשפט פסק שהרב כהנא 'גזעני', וכולם אבל כולם שתקו.

כל הרבנים שצווחים היום ובצדק, עמדו אז מנגד. הרב כהנא עמד בפני השופטים בעליון ואמר כי הוא לא גזעני ולא שונא ערבים, הוא אוהב יהודים והפסילה היא של הרמב"ם ולא שלו, אך זה לא עזר – הוא נפסל, ועולם התורה שאז שתק, צריך היום לקום ולדרוש את תיקון העוול שנעשה לרב כהנא הי"ד לפני 28 שנים, שם נזרעו זרעי הפורענות נגד התורה. יש ומעז יוצא מתוק, עוצמה ועמידה על אמת התורה תרסק את שקר הבג"צ להוביל ולהעצים את עמדת התורה ועצמאותה.