כל מלאכה

הרב אברהם סתיו , י' בכסלו תשע"ז

כל מלאכה
כל מלאכה
צילום: עצמי

קשה לי להעלות במחשבתי ספר עיוני-למדני המוקדש כל-כולו למענה על שאלה אחת ויחידה.

אורך הנשימה המקובל, של הקוראים והכותבים גם יחד, מאפשר להקדיש לבירור כזה פרק בן 30-40 עמודים לכל היותר. וגם זה נחשב פרק ארוך במיוחד. קל למצוא, כמובן, ספרים שמוקדשים לנושא יחיד, שולי, כגון: "העיטוש בהלכה" או "ערב תשעה באב שחל בשבת". אך מדובר בספרים אקלקטיים המכנסים אוסף מקורות מתקופות וסוגות שונות המתייחסים לכותרת הספר.

מחקרים מקיפים בני מאות עמודים, העוסקים בשאלות ממוקדות, אנו רגילים למצוא רק בעולם האקדמיה. שם לא יתמה איש למצוא עבודות דוקטורט הנושאות כותרות כגון: "השפעתו של ספר מורה הנבוכים על ההגות הנוצרית באשכנז במחצית השנייה של המאה ה-13" או "מתחים בין הלכה לקבלה בכתבי מקובלי ספרד מן המאה ה-14". ברור לכל כי כדי לקבל תשובה מקיפה ויסודית על שאלות כאלו, יש צורך במחקר רציני שיימשך שנים ארוכות ויודפס על פני מאות עמודים. אך בעולם הלימוד הישיבתי, תופעה כזו אינה קיימת.

ספרו של הרב יהודה ראק, "כל מלאכה", שובר את המוסכמות, ומציג מחקר מקיף המשתרע על פני 528 עמודים ומוקדש לבירור שאלה אחת בלבד: מהי משמעות המושג "מלאכת מחשבת"?

מושג זה, שאי אפשר אפילו להתחיל בלימוד הלכות שבת בלי לפגוש בו, מתברר לאורך הספר כמושג חמקמק וקשה להגדרה. הוא מלווה את כל סוגיות היסוד של כללי מלאכות שבת: "אין מתכוון", "מקלקל", "מלאכה שאינה צריכה לגופה" ו-"מתעסק". כל אחת מהן נושאת אופי שונה מחברתה. בחלקן נראה שהמוקד הוא באופן עשיית המלאכה, ובחלקן נראה שהדגש הוא על תודעת האדם העושה את המלאכה.

גם התרגום המילולי של המילה "מחשבת" לוט בערפל, ולא ברור אם הוא קשור ל"חשיבה" כפעילות מנטלית, או ל"מעשה חושב" במשמעות של מעשה אמנות.

כיצד אמור הלומד להתמודד עם מושג כה חמקמק ומעורפל? אפשרות פשוטה ומקובלת היא לפרוש את האפשרויות השונות ולהצביע על ההתאמה של כל אחת מהן לסוגיות מסוימות ולשיטות מסוימות. אך הרב ראק בחר בדרך אחרת. לאורך הספר הוא מקדיש ארבע יחידות, בנות 80-90 עמודים כל אחת, לבירור מקיף ויסודי של הסוגיות העיקריות שבהן מופיעה "מלאכת מחשבת". בכל אחת מן היחידות הוא בוחן את משמעות הדין הספציפי הנידון, ואת ההשלכות שלו על הבנת המושג הכללי של "מלאכת מחשבת". שיטת הניתוח וההמשגה של רבו, הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, ניכרת היטב לאורך הספר.

ביחידת הסיום של הספר חוזר הרב ראק ואוסף את המסקנות שעלו לאורך היחידות הללו, ומבחין בין הופעות שונות של המושג "מלאכת מחשבת" בתחומים הלכתיים שונים. מתוך כך הוא מגיע להגדרה של מושג מתעתע זה, הקשורה לרעיון השביתה מ"תיקון" שהוא העומד בבסיס מצוות השבת: מלאכה שיש בה תיקון של החפץ מנקודת מבט כללית על השפעת המעשה על החפץ. דהיינו, שיפור ערכו הכולל של החפץ, שלא בא בהכרח לידי ביטוי בהשפעה המקומית של המלאכה. הגדרה זו כשלעצמה טעונה בירור, והיא מבוארת בספר באריכות, על מקורותיה והשלכותיה.

הספר המרשים הזה, שאיננו קל לעיכול, מציב אתגר משמעותי בפני עולם התורה. האם זו הדרך הנכונה שבה צריך לימוד התורה לצעוד? האם, בדומה לעולם האקדמי, נדרוש מעתה מכל לומד וכותב לבסס את משנתו על מחקר מקיף שסוקר כל פרט ופרט הנוגע לנושא שאותו הוא בוחן?

דומני כי על אף היופי שבשיטת לימוד כזו, אין היא עשויה להפוך לדרך המלך של לימוד התורה. כבר כתב הרמב"ן, "שאין בחכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורות ונסיוני התכונה". המושגים הלמדניים התעצבו לאורך הדורות באופן שאינו נענה בנקל למחקר שיטתי, ולאינטואיציה ולהברקה הלמדנית יש תפקיד חשוב יותר מאשר לעבודה היסודית והמקיפה.

אך כערוץ נוסף, מקביל, יש ברכה רבה בדרך שפורץ הרב ראק בספרו. דרך שאיננה מוותרת על שום פרט, ומבקשת לבנות את מסקנותיה כמבנה יציב ומפואר, מן המסד עד הטפחות. אין ספק שספרו של הרב ראק מהווה תרומה משמעותית לבית המדרש, ובפרט לזה של הציבור הדתי לאומי, והוא ישמש אבן דרך לכל הלומדים בעיון את מסכת שבת או הלכותיה.