תורה שבכתב תורה שבעל פה ומה שביניהם

הרב יניב עבדה , י"ג בכסלו תשע"ז

הרב יניב עבדה
הרב יניב עבדה
צילום: ישיבת שדמות נריה

כאשר הרב קוק מתייחס לקטע בגמרא "כל האומר... חטא אינו אלא טועה..." הוא מקדים הקדמה (עין אי"ה שבת פרק ה' אות מ"ד) שבה יש הסתכלות מעניינת על תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ומדגים זאת ע"פ המקרה של ראובן.

כאשר אנו מסתכלים, במעשה ראובן ישנה סתירה לכאורה בין תורה שבכתב ("...וישכב את בלהה פלגש אביו...") לבין תורה שבעל פה (בלבל את מצעו של אביו - העביר מיטתו מאוהל בלהה לאוהל לאה). אומר הרב קוק כי סתירה זו נובעת בעצם מהתפיסה שלנו כלפי האבות. אם היינו מבינים את חשיבות האבות וממילא החשיבות של כל מעשה שנעשה אצל האבות יכלה התורה לכתוב את המקרה כמו שקרה באמת (בלבל את יצועי אביו), אולם מכיוון שלפי תפיסתינו מעשה זה היה נחשב דבר שולי (ואולי לא היה אפילו צריך להכתב בתורה בכלל), התורה הייתה צריכה לכתוב את המעשה כפי שאנו נבין את חומרתו (מעלה עליו הכתוב כאילו שכב). בזמן בהיסטוריה שבו ע"פ הבנתנו היינו תופסים את מעשה ראובן בחומרה יתירה מתגלה בתורה שבע"פ את הצד המאזן של מה שקרה באמת.

הרב קוק גם רומז שלא רק בהיסטוריה אלא גם בדרך חינוכו של האדם נמצא עניין זה. כאשר הילד עדין קטן והוא לומד מקרא הוא נפגש עם חומרתו של המעשה כפי שמופיע בתורה(!) כאשר הוא מתבגר והפנים זאת הוא נפגש עם תורה שבעל פה ומגלה שני דברים במקביל א. מה קרה במציאות (מה קרה באמת, זה ייתכן שהתורה כן כתבה שהרי לעומת המבט שלנו הוא כאילו שכב), ב. החשיבות של האבות (במקרה שלנו וכן במקומות האחרים שבדברי הגמרא).

היחס הזה של תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם משלימות אחת את השנייה בין אם זה שהתורה שבכתב נותנת מבט כללי/מוסרי על המציאות ותורה שבעל פה מכוונת למעשה בפועל מופיע בהרבה מקומות, אולם לענ"ד החידוש של הרב קוק הוא בשני פנים א. בגלל המבט הקטן שלנו נצרכנו לתורה שבעל פה (" אילמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע...") ב. החידוש של תורה שבכתב הוא לא מה שכתוב בה אלא את האור החדש שהיא נותנת לתורה שבכתב.

שנצליח מתוך תורה שבעל פה להגיע לתורה שבכתב.