נשיאת ביהמ"ש העליון, השופטת מרים נאור, אמרה היום כי "יש המזהים את הדמוקרטיה עם שלטון הרוב. יטען הטוען כי אם החלטה כלשהי נתקבלה ברוב דעות ממילא היא החלטה דמוקרטית - זו טעות. באין ריסון לכוחו של הרוב, הוא עלול להפוך לעריצות".
אכן יש לחשוש מפני עריצות הרוב, אך לא פחות מכך יש לחשוש מפני עריצות המיעוט – גם עריצות כזו פוגעת בדמוקרטיה.
ראשית לכל חשוב להבין, מדובר בויכוח בין שתי אסכולות על מהותה של הדמוקרטיה – האסכולה הקלאסית (דמוקרטיה במובנה הצר) והאסכולה המהותנית (דמוקרטיה במובנה הרחב). לא נכנס כאן לפרטי ההבדלים בין שתי האסכולות, רק נאמר בקצרה כי האסכולה הקלאסית סוברת כי דמוקרטיה היא קודם כל שלטון העם, ואילו האסכולה המהותנית סוברת כי דמוקרטיה שלא נשמרים בה ערכים מסוימים איננה דמוקרטיה. יש הרבה מה להתווכח ולהרחיב בעניין זה, אך האמירה הנחרצת של השופטת נאור לפיה "ההנחה שהחלטה שהתקבלה ע"י הרוב היא בהכרח דמוקרטית, היא הנחה מוטעית" היא אמירה מתנשאת שאיננה מוכנה להכיל חשיבה שונה. נאור שללה את מקומן בשיח של אסכולות אחרות, החולקות על השקפתה. הלזה יקרא דמוקרטיה?
מעניין להיווכח בחוסר הפלורליזם הזה בשיח בישראל, כאשר משווים את הערך "דמוקרטיה" בויקיפדיה באנגלית לעומת ויקיפדיה בעברית. כאשר בודקים בויקיפדיה באנגלית מהי דמוקרטיה מגלים שיש שתי תשובות לשאלה. הדמוקרטיה במובנה הפשוט היא, בתמצית, שלטון הרוב. זוהי ההגדרה שמופיעה בויקיפדיה תחת הערך "דמוקרטיה". ואולם בראש הערך "דמוקרטיה", בהערה, נכתב כי: "אם אתה מבקש להבין מהי דמוקרטיה המגינה על זכויות הפרט, עליך לחפש את הערך 'דמוקרטיה-ליברלית'" – ללמדך שיש דמוקרטיה ויש דמוקרטיה-ליברלית. הדמוקרטיה הליברלית היא אמנם מופע מסוים של דמוקרטיה, אך היא איננה חזות הכל.
כל זה טוב ויפה כאשר מעיינים בויקיפדיה באנגלית, ואולם בעברית נדמה כי ויקיפדיה אמצו את הגישה הנאורה (=הגישה של נאור). ע"פ ויקיפדיה בעברית אין שתי דמוקרטיות, יש רק דמוקרטיה אחת, דמוקרטיה-ליברלית. על הדמוקרטיה במובן של "שלטון הרוב" נכתב כי: " פירוש המילה דמוקרטיה הוא "שלטון העם", אך כיום מבטאת המילה משמעויות נוספות, ויש המפרשים את המילה הזאת כדמוקרטיה-ליברלית, המבטיחה לאזרח זכויות מסוימות, כגון חופש ביטוי, חופש תנועה וחופש התאגדות". כלומר "שלטון העם" הוא רק פירוש מילולי (דמוס=עם, קרטיה=שלטון), אך הוא איננו מתאר מהי דמוקרטיה מבחינה מהותית. כך על פי ויקיפדיה בעברית.
דבר נוסף שצריך להפנים הוא שגם בדמוקרטיה הכי ליברלית בעולם, כוחו של ביהמ"ש להגביל ולרסן את הפרלמנט נובע מהסכמת העם. וכדברי אהרון ברק: "אכן, הריבונות במדינה דמוקרטית היא של העם. הריבונות אינה של הכנסת, אינה של הממשלה ואינה של בתי-המשפט. הריבונות היא של העם. עליו מונח המבנה החברתי והמשפטי כולו. החוקה וחוקי היסוד, ראשית צמיחתם מהעם והם נשענים על העם, והעם רשאי לשנותם."
אין שום מדינה דמוקרטית בעולם שבה ביהמ"ש רשאי לכפות על העם ערכים, רק מכח היותר ערכים "נאורים". אם הסכים העם לקבל על עצמו ערכים אלו כחוקת-על שתגביל את המשחק הפוליטי ותרסן של הפרלמנט, דיינו. אך אם אין הסכמה בדבר קיומה של חוקה, אין ביהמ"ש רשאי לפסול חוקים שהתקבלו בהליך דמוקרטי ע"י נציגי העם.
ובכן, האם יש חוקה לישראל? שאלה זו שנויה במחלוקת נוקבת בחברה הישראלית. השופט אהרון ברק אמנם הכריז בשנת 1995 על "מהפכה חוקתית" וקבע כי יש חוקה לישראל, אך הכרזה זו לא קנתה לה שביתה בלב כל העם. מלומדים רבים, ביניהם שופט ביהמ"ש העליון מישאל חשין ז"ל, פרופ' רות גביזון, פרופ' ריצ'רד פוזנר ועוד, חלקו בתכלית על המהלך של ברק שביקש לכונן חוקה בדרך של פלפול משפטי. חלקם כינו את ברק "רודן נאור" ודימו את גישתו לתפיסת השלטון בכח.
"גם אני סבור, כמוני כחבריי, כי ראויים אנו לחוקה וכי ראויה חוקה לנו... ייעשה מעשה ותתקבל חוקה. ואולם מעשה שייעשה יהיה כמעשה כל העמים: תנוסח חוקה ותובא למשאל עם; תתקבל חוקה בשש קריאות שתתפרסנה על פני שתי כנסות; ייעשה כל מעשה, ובלבד שתהא בו חריגה מהותית מדרכי החקיקה הרגילות והעם יהיה מעורב בחקיקתה של החוקה. כל אלה מעשים לגיטימיים הם, וכולנו נסכים להם ונאהב אותם. ואולם אתנגד בכל כוחי כי נכיר סמכות לכנסת לחקוק חוקה על דרך פסיקה של בית המשפט, על דרך ניתוח משפטי של מסמך שזמנו לפני כארבעים ושבע שנים, על-פי תפיסות שנויות במחלוקת, תפיסות שלא קנו להן אחיזת סלע בחברה בישראל. והעם היכן הוא? וכי לא ראוי שנשאל את דעתו?" (דברי חשין בפס"ד בנק מזרחי).
כאשר שאלת קיומה של חוקה שנויה במחלוקת וכאשר הערכים אותם מנסה ביהמ"ש לכפות על העם מעולם לא קיבלו את הסכמתו, הרי שבמצב כזה יותר ממה שיש לחשוש לעריצות הרוב, יש לחשוש לעריצות של מיעוט, המנסה להשליט את ערכיו על הרוב.