קטנותי מכל החסדים

הרב חגי לונדין , ט"ו בכסלו תשע"ז

הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין
צילום: עצמי

בפרשת וישלח אנו פוגשים שני שמות של יעקב שנראים סותרים אחד את השני. מצד אחד 'יעקב' - שם שמבטא שפלות וענווה. סוג של קבלת הדין. עקב הרגל זה ביטוי לאבר הנמוך ביותר בגוף האדם.

לעומת זאת יעקב אבינו מקבל בפרשה שם נוסף - ישראל. שם שמבטא התמודדות ומאבק. 'שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל'.

בעומק הדברים השמות משלימים אחד את השני. ענווה ושפלות אין כוונתן אפסות של האדם אלא הפתיחות שלו מול גודל אינסופי שעומד בבסיס החיים שלו. עקב משמעותו היכולת להבין שבסיס כל הגוף נשען על העקב, על היכולת להיות מחובר לקרקע; להבין היכן אנחנו ומתוך כך לאן ניתן להתקדם. באופן טבעי העקב מאפשר את ה'שרית עם אנשים ואלוהים ותוכל' - יכולת ההתמודדות עם המציאות, הפיסית והרוחנית' מתאפשרת רק מתוך ענווה.

רק מי שמרגיש עצמו עקב זוכה להיות ישראל. רק מי שמלא ענווה מסוגל ל'שרות' לנצח, להישאר לנצח. יעקב אבינו, אומרים חז"ל, 'לא מת'. רוחו של יעקב. יעקב אבינו חי לנצח. 'ענוים', אומר דוד המלך - 'ירשו ארץ'. דוקא הם ישארו בסוף לרשת את המציאות.



טוען....