ביקש יעקב לישב בשלוה

הרב חגי לונדין , כ"א בכסלו תשע"ז

הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין
צילום: עצמי

הפרשת שלנו פותחת במילים 'וישב יעקב'. אומרים חז"ל: 'ביקש יעקב לישב בשלווה וקפץ עליו רוגזו של עשיו; ביקש יעקב לישב בשלווה וקפץ עליו רוגזו של יוסף'.

ישנה נטייה מאד טבעית 'לישב בשלווה'. כלומר להסתפק במדרגה בה אנו מצויים. התחושה הזו שבוודאי יש לה מקום, אולם היא יכולה להתפרש לעתים כחוסר רצון להתקדם. העולם 'היעקובי' אינו יכול להשלים עם גישה כזו.

עם ישראל כשמו כן הוא - 'שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל' - שרייה, התמודדות והתקדמות בלתי פוסקת. כאשר 'היעקוביות' רוצה לישב בשלווה - מיד הקדוש ברוך מעורר אתגרים על מנת להוציא את הכוחות הישראליים עוד יותר מהכוח אל הפועל.

מי שמכיר את הרקע ההיסטורי של סיפור חנוכה יודע כי היהודים בארץ ישראל באותה תקופה 'ביקשו לשבת בשלווה'. הם לא התעוררו למאבק לאומי לפני גזירות אנטיוכוס הרביעי. למרות שבמהלך מאות שנים לא היה שלטון עצמאי ליהודים - האומה הסתפקה בחיי שלווה, ורק הלחץ הבלתי אפשרי של אנטיוכוס גרר אותם למאבק.

בדומה למצב לפני מלחמת ששת הימים - ההשגחה האלוהית מסובבת אתגרים שמכריחים את עם ישראל לבנות קומה נוספת - כיבוש ירושלים והקמת מלכות חשמונאי שמחזיקה מעמד כמאתים שנה. בימים ההם בזמן הזה.



טוען....