חזירות עכשיו
חזירות עכשיו

שלומעכשיו

ארגוני השמאל הקיצוני למיניהם, המגלים אהדה וחמלה לכל גחמה של מי שאינו יהודי, מראים אטימות רבה לכל מה שניחוח יהודי וציוני ניכר בו. אחת הדוגמאות הבולטות והמקוממות ביותר שנראו לאחרונה בארצנו היא הלהיטות של ארגון השמאל הגזעני והלוחמני שלומעכשיו, זה ש"שלום" בפיו וחרב בידיו, להרוס את האנדרטה לזכר קציני צה"ל בנתיב האבות שבגוש עציון.

מדובר בקציני צה"ל, סא"ל עמנואל מורנו וסגן עזרא אשר, שנפלו בלבנון. הארגון האטום חושש שמא ייפגעו רגשותיהם של ערבים עלומים הטוענים לבעלות על הקרקע, אבל אינו מגלה קמצוץ של התחשבות ברגשות המשפחות השכולות.    

בצלאל

סטודנטית ל"אמנות" נוסח בצלאל ציירה כרזה "אמנותית" המראה חבל תלייה על רקע פניו של ראש הממשלה נתניהו. כל הרואה את הכרזה מבין את ההסתה הגלומה בה ואת התרת דמו של ראש הממשלה. אבל, יש ראש ממשלה ויש ראש ממשלה, יש ראש ממשלה שאסור למתוח עליו ביקורת ויש ראש ממשלה שמותר להסית נגדו ולהתיר את דמו, כי הוא איננו יקיר מפלגת השמאל-תקשורת. על כן הסתה נגדו נכללת במסגרת חופש הביטוי והיצירה, ומי שמתקומם לנוכח הכרזה המסוכנת מוקע כמי שמנסה לפגוע בחופש היצירה ה"אמנותי".

פסל נתניהו

"אמן" רודף כותרות הציב פסל של ראש הממשלה נתניהו בכיכר רבין, היא כיכר מלכי ישראל, למרגלות בניין עיריית תל-אביב. עיצוב הפסל על-ידי ה"אמן" נועד לעורר סלידה מן הדמות הדומה לדיקטטורים שנואים במדינות בלתי דמוקרטיות. עיצוב הדמות נועד לעודד פגיעה גופנית בה. ואמנם, כעבור כמה שעות היה מי שהפיל את פסלו של ראש הממשלה. שוב אותו מסר: יש ראש ממשלה שאסור למתוח עליו ביקורת ויש ראש ממשלה שמותר להסית נגדו ולהתיר את דמו, כי הוא איננו יקיר מפלגת השמאל-תקשורת. על כן הסתה נגדו נכללת במסגרת חופש הביטוי והיצירה, ומי שמתקומם לנוכח הפסל המגמתי מוקע כמי שמנסה לפגוע בחופש היצירה ה"אמנותי".

המרפסת

אל להם ל"מנהיגים" של השמאל לרחוץ בניקיון כפיהם, כאילו אינם קורצים ל"אמנים" המסיתים, העושים את האמנות פלסתר. כאשר אותם "מנהיגים" ניצבים מדי שנה על המרפסת בכיכר בתל-אביב ומסיתים נגד מי שעמדו על המרפסת בכיכר בירושלים, כל מה שהם רוצים לומר הוא שנתניהו דומה לרודן מוסוליני, ובמלים אחרות: דמו מותר, וסופו יהיה כסופו של הרודן הידוע לשמצה.

אל יתפלאו אותם "מנהיגים" אם יקום עשב שוטה מן המחנה שלהם, יפעל ברוח הדברים המושמעים על-ידי האדמו"רים "אנשי הרוח" של המחנה שלהם, ויעשה מעשה. אפילו הסופר א"ב יהושע, שהביע לאחרונה הרהורי כפירה, שאינם עולים בקנה אחד עם תורת השמאל הגזעני של דת "השלום" החזירי, כבר זכה לקיתון של צוננים. בינתיים מסתפקים אותם "אמנים" ואותם ארגוני "שלום" ו"זכויות אדם" – כל עוד אין מדובר ביהודים – במלים בלבד ובכלי ביטוי "אמנותיים" מזוויעים. רק בינתיים! ראו הוזהרנו!

"תחקירנים"

לרשימה זאת ראוי לצרף גם את ה"תחקירים" המתפרסמים כמעט מדי יום על הנעשה – או הנעשה כביכול – בביתו ובלשכתו של ראש הממשלה. חלק מן ה"תחקירים" אינו אלא רכילות מן הסוג הנחות. היכן היו אותם "תחקירנים" כאשר לאשת ראש הממשלה לא קראו שרה, ושמה היה לאה או עליזה?

לנוכח הוואקום המשתקף מלשכת יו"ר האופוזיציה אין פלא שיש מי שמחממים מנועים ושואפים לאייש את הלשכה הריקה. האם זה מה שמריץ את רביב דרוקר ומרעיו?