הנר שמצית לבבות

הרב נתנאל יוסיפון , כ"ו בכסלו תשע"ז

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

בנר שלישי של חנוכה יחול יום ההילולא של רבי חיים מצ'רנוביץ' בעל ה'באר מים חיים' ו'סידורו של שבת'. רבי חיים התבלט במיוחד בעניין קדושת השבת, עד שכונה בפי העם "איש השבת", וחיבר ספר מיוחד על קדושת השבת.

מיום רביעי החל להסתובב בשווקי העיר לחפש מעדנים לכבוד השבת, והקפיד לשאת בעצמו את סלי הקניות. לאחר שטבל במקווה לכבוד שבת, הייתה גבהה קומתו בראש אחד, ותואר גופו היה משתנה עד צאת השבת. גרס כי בהתאם לכתוב "ושמרו בני ישראל את השבת" יש לו דין של שומר החייב לעמוד על משמרתו, ועל כן לא ישן כל השבת, התפלל את כל התפילות לפני התיבה וקרא בעצמו בתורה.

פעם שמעתי מהרב עקיבא הכרמי זצ"ל, רבה של קריית שמואל חיפה, סיפור מיוחד עליו (איני מדייק בלשונו)– לעת זקנתו, עלה רבי חיים לארצנו הקדושה ושם פעמיו לעיר הקודש צפת ת"ו. כשהגיע לצפת, חיפש כתובת מסוימת, וטעה בחיפושיו בין הסמטאות.

במהלך החיפושים, ביקש מילד יהודי מקומי שנקלע בדרכו, לסייע לו במציאת הכתובת. הסביר לו הילד כיצד להגיע, אך רבי חיים חש שההסבר לא יספיק, וכיוון שהיה זקן וההליכה בסמטאות התלולות קשתה עליו, ביקש מהילד ללכת עימו אל הכתובת המבוקשת.

הילד סירב, ולרבי חיים לא נותרה ברירה, והוא חשף בפני הילד את זהותו כ'בעל הבאר מים חיים'. חשב רבי חיים, שמפני כבוד התורה יאות הילד לסייע לו, אך הילד סירב ואמר בזלזול – 'בבית הקברות של עירנו צפת קבורים תלמידי חכמים גדולים ממך'!

הזדעזע רבי חיים מהזלזול בכבוד התורה, ואמר – 'בעיר, שבה מזלזלים כך בכבוד חכמי התורה, עתידה להיות ירידה רוחנית גדולה. הדור הצעיר עתיד לפרוק כאן עול'! ואכן, כך אירע, ובתקופה מסוימת סבלה צפת מירידה רוחנית עצומה. (ב"ה זכינו, ובימינו זו עיר המשיבה עטרה ליושנה בקדושה ובפנימיות).

השנה, מתוך קדושת השבת, פונים אנו מיד להדלקת נר חנוכה. הקשר המיוחד של 'איש השבת' לחנוכה, מזכיר לנו את נקודת הקשר הכללית בין שבת לחנוכה, הקשורה בקשר הדוק לחינוך הדור הצעיר לתורה וקדושה.

המשותף לשבת וחנוכה הוא הנר, נרות שבת ונרות חנוכה. הנר מזכנו בחינוך הילדים לתורה, וכך נאמר בגמרא - "אמר רב הונא: הרגיל בנר – הווין ליה (יהיו לו) בנים תלמידי חכמים" (שבת כג: ). 'דכתיב- נר מצווה ותורה אור. על ידי נר מצווה (של) שבת וחנוכה, בא אור (של) תורה' (רש"י שם).

יודעים אנו, שבשבת יש מצווה גם לענג את השבת וגם לכבדה. בטעמם של נרות שבת יש משמעות בלשון הראשונים, שהם גם מטעם כבוד שבת. בסעודה מכובדת מדליקים נרות, וכך הנרות מראים שהשבת מכובדת בעינינו.

תענוגים רבים יש בעולם, חלקם גשמיים וחלקם רוחניים. הכבוד הוא תענוג רוחני. לכן, כשמכבדים עניין מסויים, מראים בכך שהוא רוחני ונעלה בעינינו.

גם הנר מבטא את הפיכת החומר לרוח, שהרי לוקחים אנו חומר גשמי, שורפים אותו, והאש מתרגמת את גשמיותו לאש ולאור הרוחניים.

כידוע, חנוכה מבטא את ניצחון הרוח על החומר, ועניינו בנרות המתרגמים גשמיות לאור רוחני. הרגיל בנר זוכה לבנים תלמידי חכמים. מי שהופך חומר לרוח, ומכבד את ענייני הרוח, הרי שילדיו יתחברו ויכבדו עניינים שברוח, ובמילים אחרות את התורה.

כבר דרשו גדולי ישראל, שחנוכה הוא מלשון חינוך, ויש בנרותיו סגולה לחינוך ילדים. ילדים חשים בחושיהם המחודדים את מה הוריהם מכבדים. הם חשים, שמה שהוריהם מכבדים הוא החשוב באמת. הורה שמטיף לילדיו על חשיבות התורה ומצוותיה, אולם מבזה תלמידי חכמים, ילדיו קולטים את הסתירה הפנימית בחינוכו, וח"ו יכולים לסור מהדרך.

שנזכה להדליק נרות שבת וחנוכה, לכבד את התורה ולומדיה, ומתוך כך שנזכה שילדינו ימשיכו בדרך התורה!