הדליקו את האור!

משה וכטר , כ"ז בכסלו תשע"ז

משה וכטר
משה וכטר
צילום: ללא קרדיט

רבות דובר על המגפה של הדור הזה. באופן מפתיע, דוקא דור שבע במיוחד במזון גשמי ובעושר טכנולוגי בלתי נתפס, סובל ממחלה קשה שנראה כאילו אין לה תרופה בטווח הנראה לעין, ולא, לא מדובר כאן על חיידק אלים שניתן לחסל אותו באנטיביוטיקה אגרסיבית. המחלה הזו, הלא היא מחלת הדיכאון, איננה מחלה מקומית אלא תופעה חברתית מדאיגה של עולם שלם שיש לו הכל אבל חש כל הזמן שהוא חסר, שאין לו דבר להתלות בו או סיבה די ראויה לקום עבורה בבוקר המחר.

השאלה הזו, הופכת להיות שאלה קיומית מיום ליום: איך ומתי ידלק כבר בנו האור? איך מלבים בחזרה את הניצוץ? השאלה הזו היא מביאה אנשים למעבדת ניסויים ענקית שחברים בה מליוני חברים. במעבדה הזו מנסים בני האנוש למצוא את נוסחת הפלא לאושר. אנשים נדלקים על משהו ובטוחים שכאן יבוא האושר, חשים קצת על הגובה, עד שנכבים, ושוב למטה בצניחה חופשית.

דומה שאין כמו חג האור, חג החנוכה, כהזדמנות טובה לברר כיצד ניתן להצית אור גדול בנשמה ולתת טעם מתוק לחיים.

השרפות הגדולות שכילו אלפים רבים של דונמים היו טרגדיה גדולה עבור רבים, אבל לימדו אותנו לקח חשוב במיוחד על תכונתה הגדולה ביותר של האש: כשיש בה רוח, היא מתפשטת במהירות גדולה, עד שגפרור קטן הופך למדורת ענק. כך בנר האישי של כל אחד מאיתנו: רוצה להיות אור קטן? עזור לכולם להיות אור איתן, תן מהאור שלך לאחרים, תן רוח באש. רוצה שהאש לא תכבה? חפש לך לאן להשפיע ולתת, כדי שהאש תגדל ותתפשט וכך תחמם ותאיר גם אותך.

חנוכה הוא בדיוק הזמן שלנו לצאת החוצה, לחמם ולהאיר, כאותו נר קטן שנדלק בחוץ בפתח הבית ומנסה להאיר את כל רשות הרבים מאותו האור הפנימי. הדברים נכונים לכל ימות השנה: אם תיטול לולב יחד עם מישהו אחר, תכנס בלבך נטילת הלולב. את קולו של השופר תבין טוב יותר כאשר תשמיע אותו לאחרים ואת טעמה של סעודת השבת תטעם באופן אחר לגמרי כאשר תחלוק אותו עם דיכפין נוספים יחד איתך סביב השולחן.

אי אפשר להשאר בבית ולצפות שהאש תצית את עצמה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה, אמר החכם, וככל הנראה התנאי הוא שתהיה אש גדולה ששום מים שבעולם לא יוכלו לה. ההסתגרות בתוך עצמנו דומה לסגירת הנר במקום צר עם מעט אויר שדינו להכבות במהרה.

אין הרבה ימים בשנה בהם הלבבות פתוחים, כמו חג החנוכה. אחים יקרים, צאו החוצה, חפשו את השכן, את החבר שלבו קרוב ופתוח ללבכם. לא תאמינו אלו אוצרות מונחים לכל אחד ואחת מאיתנו, בקומה מעלינו או בדירה מולנו בבניין המגורים. כמה לבבות נפתחים בימים הללו, כמה שיחות וקשרים עמוקים וחמים נוצרים סביב הנרות הקטנים של החנוכיה. נצלו את ההזדמנות לעוד קורטוב של קירוב לבבות בתוך העם הטוב הזה, כדי שנהיה באמת אור קטן, וכולנו יחד נבנה אור גדול, אור איתן.