ביד עוסקי תורתך

הרב דניאל שילה , ד' בטבת תשע"ז

הכותל המערבי
הכותל המערבי
צילום: רויטרס

בתוך ימי החנוכה, התפרסם ביומון "ישראל היום" ראיון עם חבר הכנסת אליעזר מוזס מיהדות התורה.

הוא נשאל על הסתירה שבין היותו חבר ועדת החוץ והביטחון, ובין העובדה שמרבית ילדי הציבור שאותו הוא מייצג בכנסת, אינם משרתים בצבא. הוא משיב: "ככה זה, יש חיל אוויר, יש חיל צנחנים ויש חיל שריון ויש גם חיל של לומדי תורה".

המראיין משום מה אוכל את ה"לוקש" הזה וכלל לא ממשיך להקשות עליו. היות שיש בכך הטעיית הציבור, יש צורך להגיב. כיון שהמרואיין פתח בדרך של דרשה, נגיב גם אנו בתחילה בדרך זו, בהבדל אחד, ח"כ מוזס דרשן מטעם עצמו, ואילו אנו כדרכנו, נביא מקורות קדומים ממנו.

במלחמת עמלק אומר משה ליהושע: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָרִ מפרש רש"י: בחר לנו אנשים - גבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסייעתן .

בעל הטורים כותב: דברים סוף פרשת שופטים: "כי תעשה הישר. וסמיך ליה כי תצא למלחמה. שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים". וכן כתב בדברים פרק יב כח: "לומר שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים שעושים הטוב והישר".

כפי דברי דבורה הנביאה: "אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְקֹוָק אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְקֹוָק לְעֶזְרַת יְקֹוָק בַּגִּבּוֹרִים". קשה, האם ה' צריך עזרה? ומפרש רש"י: "לעזרת ה' - כביכול שמי שהוא עוזר את ישראל כעוזר את השכינה", שופטים ה.

הפוטרים לומדי תורה מלצאת למלחמת מצווה להצלת ישראל מאויב הבא עליהם, מסתמכים כביכול על שהלויים היו פטורים ממלחמה. אך פטור זה לא נזכר באמת ברמב"ם בענין מלחמת מצוה, יתר על כן, גם הפטור כאילו של הלויים עצמם ממלחמת מצווה מופרך ממקורות נוספים.

הנה אחד:

וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת  הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג:

ועל כך, ברכות דף יח עמוד ב: רב פעלים מקבצאל - שריבה וקבץ פועלים לתורה; והוא הכה את שני אראל מואב - שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני;

ועל זה כותב רד"ק: ואף על פי שהיה בניהו כהן, ואסור להיטמא למתים, להילחם באויבי ה' הוא מצוה וכשציוה הקב"ה להלחם בשבעה גויים ובשאר האומות המצרות לישראל, לא חלק בין כהנים לישראל

את בקשת בני ראובן ובני גד שלא לצאת למלחמה מגדיר משה במילים "כי תשובון מאחריו", " ושיחתם לכל העם הזה". מה קרה? "אור החיים" מפרש שהם באו בטענה "אמונית". הלוא הניצחון על סיחון ועוג נחשב כניסי ומופלא. אין כל ספק שיד ה' הייתה בדבר. וכאשר יש עזרת שמיים, חם אומרים, אזי מה משנה מספר הלוחמים? "אל תעבירנו את הירדן" בקשו.

ומפרש אור החיים את כעסו של משה: "אמת כי ה' הוא הנלחם להם, אבל על כל פנים צריכים להזדמן למלחמה".

משה מצרף לבני גד ובני ראובן את חצי שבט המנשה, אף על פי שלא בקשו זאת. מפרש הנצי"ב:

2

"ונראה דבשביל שראה משה רבינו דבעבר הירדן כח התורה מעט...על כן השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי הארץ באור כח שלהם. וכתיב "מני מכיר ירדו מחוקקים", היינו גדולי תורה ראשי ישיבות כמו שמפורש בסנהדרין ,וכן היה בכל דור".

ומה קורה בהמשך: "וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם".

הלוחם עז הנפש אבישי בן צרויה, מתואר כ"שקול נגד רובה של סנהדרין". ברכות סב:

ועתניאל בן קנז, המכה את קרית ספר, הוא גם האיש אשר העלה בפלפולו שלושת אלפים הלכות אשר נשכחו בימי אבל משה מסכת תמורה.

ומה אומרת ההלכה?

בעת מלחמת השחרור, כשעמדה בעיה זו על הפרק, עסקו בה שלושה מן הנחשבים לגדולי הדור, החזון איש, רבי איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת עץ חיים, ורבי צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, זכר צדיקים לברכה. שלושתם נחשבו לגדולים בהבנת הרמב"ם , והנה איש מהם איננו טוען שלדעת הרמב"ם לומדי תורה פטורים ממלחמת מצוה. כך אמרו:

הרהר רבי איסר זלמן שעה קלה, והשיב כך: "השולחן ערוך פוסק, שעכו"ם שצרו על עיירות ישראל, בעיר הסמוכה לספר אפילו על עסקי קש ותבן מחללין עליהן שבת, אפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא" (או"ח שכט וברמ"א). מהאי טעמא, במצב שאנחנו שרויים בו בעת הזו (יצוין שהכונה הייתה לתקופתו של מרן הגרא"ז - י.ב.פ.) עלינו לכאורה להתגייס לצבא לגונן על שארית הפלטה... אלא שרבי אברהם ישעיהו (ה'חזון איש' - י.ב.פ) ואני נתיישבנו, והכרענו בדעתנו דעת תורה, שבתקופה הזו ובתנאים שנוצרו בארץ ישראל יש הכרח גמור בביסוס עולם התורה... ועת לעשות לה'.. מאתר "דעת תורה".

האם מצב הישיבות כיום דומה למה שהיה פעם? ומלבד זאת, האם כל חובש בית המדרש ראוי לשחרור הזה?

בתוך מסגרת נוספת מספר המרואיין כי נותר יחידי מכל משפחתו, והוא שמח במשפחה שהקים בע"ה. אף אני כן. אמו"ר ע"ה, ממשפחה של חסידי גור, עלה לארץ בתחבולות בשנת תרצ"ה. מכל משפחתו לא נותר איש, ואני בנו היחיד.

אף משפחתי ב"ה גדולה כשלו. כל ילדי וכל נכדי למדו ולומדים בישיבות ובכוללים. ארבעת בני שהם בני תורה מובהקים, שרתו בצבא כחיילים קרביים. אחד מהם קצין, ועתה אף זכיתי לנכד שהינו בן תורה מובהק וקצין. אם חלילה תקראנה מלחמה, בני ונכדי יגנו עליך ועל צאצאיך, ועליך תשאל שאלת אבי הנביאים, "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?

והנה ביד מי נמסרו היוונים, לא רק ביד טהורים וצדיקים, אלא גם ביד "עוסקי תורתך".

מוצאי חנוכה תשע"ז