לשכחם תורתיך

הרב אריאל לוי , ו' בטבת תשע"ז

הרב אריאל לוי
הרב אריאל לוי
צילום: עצמי

בימים ההם ביקשו היוונים "לשכחם תורתך ולהעבירם  מחוקי רצונך". הם החדירו בקרב מחנה ישראל תרבות זרה, שונה לחלוטין מהמוסר האלוקי שבתורה הקדושה.

מרן הרב קוק זצ"ל בספרו עין איה (שבת א) קורא ל"השחתת המידות והדעות שבאה למחנה ישראל מסיבת התגברות היוונים ושלטונם": "הצרה היותר איומה שנוגעת עד נפש האומה"!

וכמו בימים ההם כך גם בזמן הזה. אנו אמורים לנהוג לפי הדרכתה האלוקית של תורתנו הקדושה בכל תחום. לצערנו החדירו במחנה ישראל "משפטים בל ידעום" ו"מוסר מלחמה" שנוגד לחלוטין את התורה הקדושה. אין עיוות וסילוף יותר נפוץ ויותר מסוכן מזה הנובע מהתנגדות "מוסרית" למושגי הקב"ה ע"י אנשים שמחשיבים את עצמם לצדיקים הרבה יותר מבוראם. הם קוראים לעצמם שופטים, ומתיימרים בגאוותם לתת "ציונים" למשפטי התורה. (עיין אור הרעיון תחילת פרק ו')

בחומש שמות הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כ"א, א') ודרשו חז"ל: "ולא לפני ערכאות" (מסכת גיטין דף פ"ח). יש להתדיין אך ורק בבתי דין שדנים על פי חוקי התורה. מדרש תנחומא על פרשת משפטים מדגיש את האיסור לדון בפני ערכאות: "כפר בהקב"ה תחילה ואח"כ כפר בתורה שנאמר 'כי לא כצורנו צורם ואויבנו פלילים'".

מרן השו"ע פסק להלכה שמי שהולך ודן בפני ערכאות של גויים: "הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו עליו השלום" (חו"מ כ"ו א').

לגויים יש חוקים ומשפטים זרים. אדם שעוזב את בית הדין שדן לפי חוקי התורה ופונה לערכאות נחשב לבוגד בתורה, על שכמותו אמר הנביא ירמיהו:  "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות נשברים אשר לא יכילו המים" (ב' י"ג). מי שעוזב את בית הדין שהולך לפי התורה והולך לבית המשפט - עונשו חמור מאוד.

הכינוי "ערכאות" נוגע גם לבתי המשפט של הגויים וגם לבתי משפט של  יהודים אשר לא דנים לפי חוקי התורה. היהודים שלצערנו מתדיינים בבית משפט שאינו מחויב לחוקי התורה, עוברים על איסור חמור יותר מאשר אלה שדנים בבית משפט של גויים. שופט יהודי שמצווה לקיים את מצוות התורה בוגד בעמו בתורתו כשהוא מאמץ לו חוקים אחרים, כאילו הם תחליף לתורתנו הקדושה ח"ו. הדבר חמור ביותר עד כדי שתלמידו של הרשב"א כתב בספרו "חוקות הדינים" שיש על הפונה לערכאות  דין "יהרג ואל יעבור" כאביזרייהו דעבודה זרה.  (מתוך סיכום שיעור של מו"ר חכם יעקב יוסף זצ"ל)

על הדרכתה האלוקית של תורתנו הקדושה "ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נותן לך, לא תחוס עינך עליהם", (דברים ז' ט"ז) כתב הרמב"ן: "כי ברחמנות הטיפשים יאבד כל משפט". מי שמרחם על האויב בשעת מלחמה, רחמנותו אינה רחמנות אלא אכזריות על בני עמו. הלוחם האהוב שלנו אלאור אזריה קידש שם שמיים בכך שחיסל את חיית האדם ימ"ש, ומגיע לו על כך פרס וצל"ש. אלו המושפעים מתרבות יוון בדורנו לא שופטים רק את אלאור אלא מחלישים את המורל של לוחמינו האמיצים ומסייעים בעקיפין לרצח יהודים.

אנחנו אוהבים את הלוחם אלאור אזריה בכל לב ונפש, ומתפללים ליום בו נזכה הפסוק שאמר דוד המלך ברוח קדשו "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" לקבל תוקף ממלכתי. "ידין בגויים מלא גוויות. מחץ ראש על ארץ רבה. מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש". במהרה בימינו אמן