לגשת למצרים

הרב חגי לונדין , ז' בטבת תשע"ז

הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין
צילום: עצמי

המשפט הפותח את פרשת 'ויגש' הוא 'ויגש אליו יהודה'. אנו מוצאים עוד פעם 'גישה' של יהודה. כאשר יעקב ובניו יורדים מצרימה, יהודה נשלח 'גושנה' לפני כולם, וזאת, על פי המדרש, 'להקים שם בית מדרש'.

לעומת יוסף שמביא בעם ישראל את הכוח החומרי, 'המשביר לכל ארץ מצרים', שממנו צומח 'משיח בן יוסף' (שאחראי על בניית הקומה הפיזית בשיבת ציון); הרי יהודה הוא הכוח המבטא בעם ישראל את הכוח הרוחני, ממנו צומח 'משיח בן דוד' הבונה את קומת הקודש על גבי קומת החול.

בפרשה אנו לומדים כי על מנת לבנות את בית ישראל, יש צורך לתת לכוח הרוחני לגשת ולהקדים. בשביל שהאומה הישראלית תיבנה יש צורך להקים בית מדרש ורק לאחר מכן לבנות את ההתיישבות.

גם עצם הירידה למצרים בשביל הגיבוש הלאומי של משפחת יעקב היא אמירה שהאומה מתגבשת דווקא מחוץ לארץ ישראל, ללא תלות במרכיבים חומריים. ברגע שזה מובן, שעם ישראל מגבש זהות רוחנית גם במצרים; שהתורה יכולה להינתן במדבר בחוץ לארץ; שיהודה מוקדם וניגש ליוסף - אזי ניתן להיכנס לארץ ישראל ולהגשים את הייעוד המלא של האומה - ממלכת כוהנים וגוי קדוש. עולם רוחני המופיע בתוך הממד הארצי. בית יוסף ובית יהודה כאחד.



טוען....