בריחתם אומנותם

אי אפשר לטייח עובדה מצמררת: אזרח בודד עם אקדח ביד, חיסל מרצח נתעב, שעה שצוערים חמושים נמלטו כנמושות

מנחם רהט , י"ד בטבת תשע"ז

"הצוערים לא היו קרביים, אי אפשר לתקוף אותם במהירות כזו". זירת הפיגוע בארמון הנציב
"הצוערים לא היו קרביים, אי אפשר לתקוף אותם במהירות כזו". זירת הפיגוע בארמון הנציב
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

    1.

הפעם כבר לא יועילו כל נסיונות הטיוח הפאתטיים של צה"ל. טענותיו כאילו ההלם וההססנות שאחזו ב-300 צוערי צה"ל – מיטב הנוער! קציני העתיד! – מול המחבל במשאית, השבוע בארמון הנציב בירושלים, אינם קשורים ללקחי משפט אזריה, אינם מחזיקים מים.

גם אם יגייס צה"ל, רמטכ"לים בדימוס ואלופים במילואים ופרשנים מטעם, למסע מריחה. האמת העגומה נחשפה: קציני העתיד מציגים עצמם כנמושות. צילומים מן הזירה מתעדים עשרות חיילים בורחים כשפנים. אוי לאותה בושה. תסמונת אזריה מכה במיידי. מי ירצה להסתבך במשפט ראווה משפיל, אם אפשר לצאת מהעסק נקי, על ידי בריחה אלגנטית מזירת הפיגוע?

פעם זה היה אחרת. פעם העמידו לדין חיילים שלא חיסלו מחבל, גם כשהיה מנוטרל. רפול קרא לפחדנים כאלה חיילי דמיקולו, וזרק אותם לכלא. ראשי הממשלה רבין ושמיר הטיפו, ששום מחבל לא יחזור חי הביתה. היום, בהשראת כללי מוסר נוצרי/שמאלני עקום, הופכים את חיילי צה"ל וקציניו לבלרינות מעודנות, שנמלטות מן הזירה עם נשק בידיים, כמו עדת תרנגולות מפוחדות. פעם דרשו מהלוחמים להיות מאיר הר ציון. היום דורשים מהם להיות חיילי שוקולדה. פעם מילות המפתח באירועים על יבש ועל רטוב היו: 'רצח בעיניים'. היום מסבירים לחיילים משהו כמו: 'ותזכרו תמיד שגם האוייב הוא בן אדם'.

2.

והתוצאה היא, שאזרח אחד - אחד בלבד! - איתן רונד שמו, הצליח היכן ש-300 צוערים נכשלו, בשל החינוך הקלוקל שקיבלו בבה"ד 1, בהשראת קרנות השמאל. רונד התחנך לצבאיות, לחתירה למגע, לחיסול האוייב, בימים שקדמו להשתלטות המוסר המעוות של הקרן לחיסול ישראל על צה"ל. הוא רוקן מאקדחו ללא היסוסים מחסנית שלימה, 13 כדורים, מול המחבל, וחיסל אותו. וכל זה, עוד לפני שהחלו לירות בודדים מעטים, מתוך 300 הצוערים.

אבל הם לא אשמים. אף אחד לא לימד אותם שיש להם עניין עם אוייב רצחני, מר ואכזרי, שזומם להשמיד את המדינה ולהשליך לים את כל "בני הקופים והחזירים", שדינם מוות. משפט אזריה לימד אותם את ההיפך: בתום היתקלות מוצלחת וחיסול אוייב, הם עלולים לעמוד לדין, ולא רק לקבל אפס גיבוי מהמפקדים, אלא גם להיווכח שהמערכת הצבאית, במקום לגונן עליהם, משפילה ומוקיעה אותם כאחרוני הפושעים, עם פסק דין ארוך ויבשושי, נטול מילת חמלה אחת, ללא הבנה מינימלית לנסיבות המיוחדות של המקרה ולמצבו הנפשי של הלוחם מול מחבל בן מוות; ובאופן לא מפתיע – אימוץ טוטאלי של כל עמדות התביעה, ללא יוצא מהכלל, ודחיה טוטאלית של כל עמדות ההגנה, ללא יוצא מהכלל.  

כך לא מייצרים לוחמים עם 'רצח בעיניים'. כך מייצרים ארנבות מפוחדות, שמעדיפות לברוח בהישמע היריה הראשונה. צבא שנועד מאז היווסדו להסתער עם 'רצח בעיניים', הפך בחסות הפיקוד העליון הנוכחי (הרמטכ"ל אייזנקוט: "'הקם להורגך השכם להורגו', זו רק סיסמה"), לצבא של נמושות השמאל הקיצוני, שכל כישורו מתמצה במהירות מנוסתו. הכי טוב לברוח, כפי שנוהגים לא פעם החיילים בעת היתקלויות ביו"ש, מול נערים מיידי אבנים. כל הכבוד לצה"ל 2017.

    3.

למרות נסיונות הטיוח, מסתבר שגם צה"ל עצמו מודה, בעקיפין, בביזיון הגדול. ההסתייגות היחידה של צה"ל היא מן הטענה, שהתנהגות הצוערים הושפעה ממשפט אזריה. מעבר לכך מוכן דובר צה"ל להודות, שרק בודדים, מעטים, ירו. ביג דיל! מדהים! קצינה אחת מתוך ה-300 ירתה, והיא הופכת לגיבורה התורנית של השבוע. ומה עם מאות הצוערים שברחו עם נשק, שהפך בידיהם למַכְנַ"כּ (מקל כלום נגד כלום)?

מעבר לכך, מסתבר שאותו מיעוט מזהיר שהצטרף לירי, עשה זאת רק אחרי שהאזרח רונד השלים את המלאכה. על שמשת המשאית נמצאו סימני פגיעת 13 קליעים. 12 מהם נורו ככל הנראה בידי רונד (שאת הכדור הראשון ירה בתמימותו ומתוך זהירות יתר, לעבר צמיגי המשאית). היכן פגעו היריות האחרות?  

ועוד דבר: נניח שאין השפעה לאפקט אזריה על הצוערים. אוקיי. נניח. אז עכשיו כבר יש הצדקה לבריחה העלובה? בצבא מתוקן היו כל הבורחים מודחים עוד באותו לילה מקורס הקצינים.

    4.

למן הרגע שהתברר, למרבה הצער, גודל הביזיון, והועלתה ההערכה שההססנות היא תוצאה של אפקט אזריה, לא חדלו דוברי צה"ל והפרשנים מטעם, מן המאמץ הפאתטי לשכנע, שבריחת הצוערים, כמו להקת תרנגולות מפוחדות, כשבידיהם נשק (!), אינה מצב הזוי.

    למסע טיוח בריחת מאות החמושים, גוייסו חלק מהצוערים. קצינה אחת נשלחה להצהיר בטלוויזיה, שהיא ירתה 3 כדורים. יופי. אחת מתוך 300.  צוערים אחרים פירסמו פוסטים, כנראה על פי תידרוך מגבוה, ששללו כל קשר בין אפקט אזריה למנוסה התבוסתנית. הגדיל לעשות דובר צה"ל: "לא הגיעו אלינו עדויות שמשפט אזריה השפיע עליהם". נו, באמת: מה הוא ציפה? שהצוערים ירשיעו את עצמם?

    אבל לא כולם נענו לדרישת הטיוח. הנה מה שכתב בפוסט שלו צוער שהיסס לירות: "אני הייתי נוכח בפיגוע הדריסה הנוראי הזה... כיוונתי את הנשק... ואז עברה אצלי מחשבה בראש: מה עכשיו? לירות? לא לירות? אני אכנס לכלא? אני אעשה את הדבר הנכון? אני אצא אזריה 2?". (ראו צילום).

    5.

הפעם לא יעזרו המניפולציות התקשורתית והפרשנים מטעם, לא להטוטי ההתחמקות מאחריות של בכירים ולא אחיזת עיניים תקשורתית. הפעם יש סרט שמבהיר את גודל הזוועה. במשפט אזריה ניסה צה"ל לשכנע אותנו שיש סרט שמעיד שהוא חייל שסרח. אז איך זה שכשיש הפעם סרט, המתעד את הביזיון, מבקשים לשכנע אותנו שהצוערים לא סרחו? תחליטו: להאמין או לא להאמין לסרטים.

השאלה הכואבת היא, למה אנחנו, האזרחים, מממנים את הסיפור המשפיל הזה, במאות מיליארדי שקלים, ומקבלים בתמורה, בין יתר התפוקות של צה"ל, גם צוערים שטופי מוח, שבריחתם אומנותם.