בין עזות דקדושה לענווה

פרופ' יעקב כץ , י"ח בטבת תשע"ז

פרופ' יעקב כץ
פרופ' יעקב כץ
צילום: יח"צ

שנה אחת עברה מאז הלך הרב יהודה קופרמן זצ"ל לעולמו. שנה שלמה מאז הסתלקותו ותחושת האובדן של אדם גדול ומיוחד לא פגה.

עדיין קשה לדמיין מציאות בה אנו מדברים על הרב קופרמן בלשון עבר. העשייה של 52 שנות של חינוך לתורה ולאמונה, של השפעה, של מסירות וקידום המכללה ובאמצעותה את האישה הדתית-תורנית ביראת שמיים, באמונה, ברוחניות, בידע תורני ובאיכות אקדמית בולטת לעין כל.

כמי שעבד במחיצתו ונהנה מלמדנותו ואישיותו המיוחדת אני מעיד כי הרב קופרמן ניחן בשלוש תכונות בולטות. הוא היה ירא שמים. הייתה לו עזות שבקדושה והיה מהפכן.

בהתנהלותו, כל כולו היה מכוון על ידי יראת שמים. הוא יצר את התמהיל של לימוד תורני לבנות בוגרות ברמה הגבוהה ביותר עם לימוד אקדמי באיכות גבוהה מבלי לסטות בכהוא זה  מאמונת חכמים.

הוא לימד שמותר לשאול שאלות, אפילו קשות, כדי להבין את דברי חז"ל אך פסל מכל וכל שאילת שאלות כדי לחלוק על חז"ל. יראת שמים כיוונה את מהות ותמצית הקו החינוכי שלו ואת הגישה הפדגוגית שלו.

קדושת פשוטו של מקרא והבנת המקרא על בוריו הייתה המשימה החינוכית שלו. הבנה ולא ביקורת; הבנה ולא ערעור. יראת השמים שלו דחפה אותו למצוא תשובות מתוך פירושי חז"ל ולא בניגוד לפירושי חז"ל.

הייתה לרב קופרמן עזות שבקדושה. מצד אחד היה עניו ושקט ומאידך אדם העומד על חזונו ועל עקרונותיו ללא מורא. הושמעה ביקורת לא קלה ואפילו חריפה נגד הקמת המכללה כמוסד תורני ואקדמי לנשים. היו פרסומים שבקלות יכלו לגרום לרפיון ולוויתור. אך הרב קופרמן האמין בצדקת דרכו ובחזונו לחנך תלמידות חכמים לתורה לפי מסורת ישראל סבא ללא סטייה מהנתיב של יראת שמים ורוח ההלכה והמסורת.

הרב קופרמן לא השיב מלחמה שערה. למרות הביקורת הוא המשיך לכבד את מברקיו. הוא הבליג ולא דבר סרה  באיש. הוא אופיין על ידי אמונה בדרכו והעזות שבקדושה אפרשה לו להמשיך במימוש תכניותיו למרות הקשיים והמבקרים.

לרב קופרמן הייתה סבלנות. הוא ידע שהוא נמצא במהלך ארוך טווח וצדקת דרכו תוכח במבחן התוצאה. הוא הראה עזות שבקדושה בעבודה חינוכית יומיומית שהניבה תוצאות בלתי נתפסות. אלפי בוגרות ובוגרים, יודעי תורה, יראי שמים, משפיעים על החברה התורנית-הדתית והכללית בארץ ובעולם. תוצאה זו הצדיקה את עקשנותו ואת דרכו והמכללה המפוארת ובוגריה מעידים כאלף עדים על הצלחת דרכו.

הרב יהודה קופרמן היה מהפכן.  עד לייסוד המכללה לא היה מוסד חינוכי אחד שחרט על דגלו חזון של לימוד תורה ויראת שמים על ידי נשים ברמה הגבוהה ביותר בשילוב לימודים אקדמיים האיכותיים ביותר.

מהתחלה צנועה בדירה בבית-וגן עד לקמפוס מפואר ואסטטי בשיפולי הגבעה בבית-וגן חלה מהפכה בחשיבה, בהוראה, בעשייה למען הרבות תורה, יראת שמים ואמונה.  חלה מהפכה באופיין של נשים צעירות מהסקטורים הדתיים-תורניים-חרדים השואפות להרבות בתורה וביראת שמים ולשלב לימודים אקדמיים על טהרת הקודש.

אלפי בוגרות המכללה אכן ממשו את המהפכה של הרב קופרמן. הן הקימו משפחות תורניות לתפארת, אפשרו לבעלים להמשיך בלימוד תורה ובעשייה, חינכו ילדים לתורה, לאמונה ולמצוות ושינו את פני החברה.

אלפי הבוגרות והבוגרים ממשו את המהפכה בתפקידים שונים בחינוך, בהוראה, בניהול, בפיקוח, בהובלה ואף השפיעו באופן משמעותי בתחומי פעילות נוספים ומגוונים. כל זה מתוך בניית משפחות דתיות-תורניות לתפארת.

המהפכה של הרב קופרמן והדוגמא האישית שלו הובילו בוגרות ובוגרי המכללה לחקות אותו ולהקים מדרשות לבנות דתיות, ומוסדות נוספים לבנות המשלבים לימוד תורה עם לימודים אקדמיים באווירה תורנית ראויה.

אכן הרב קופרמן היה ירא שמים, הייתה לו עזות בקדושה והיה מהפכן. הוא היה יחיד בדורו ששינה את פני החברה שהוא שימש כל חייו ובמיוחד ב-52 שנות עמידתו בראש המכללה ומוסדותיה.   

האמירה של רש"י בפרשת ויצא כי בזמן שצדיק בעיר הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם פנה הודה, פנה זיוה פנה הדרה שיקפו את התחושות הראשוניות אחרי פטירתו של הרב קופרמן ז"ל ועדיין משקפות את הגעגוע להנהגתו התורנית והחינוכית.

אמרו חז"ל שצדיקים במיתתם קרויים חיים או גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. משמעות הדבר שהשפעתם של צדיקים לאחר מיתתם ממשיכה לפעול ולכוון את צאן מראיתם באותה עצמה או בעצמה יותר גדולה ממה שהיתה בחייהם.

הרב קופרמן בהתנהלותו, בדוגמה האישית שלו, בעזות שבקדושה שלו, בהתמדתו סימן קו ברור ונהיר להמשך הדרך. התמדתו, יציבותו, שיקול הדעת שלו עדיין נר לרגלי ממשיכי דרכו. אופיו ואישיותו עדיין מהווים ציוני דרך בהמשך העשייה.

הרב קופרמן היה מזוהה עם המכללה והמכללה מזוהית עם הרב קופרמן. רוחו של הרב קופרמן עדיין שורה על כל זווית, על כל אבן, על כל שביל, על כל תכנית, על כל כיתה. רוחו הן בחייו  והן שנה לאחר פטירתו משקפת את רוח המכללה.

סגל המכללה ממשיך להפיץ את תורתו, את חזונו, את עשייתו וומכבד בכך את זכרו. המשך העשייה מוכיח את חכמת חז"ל שאמרו שצדיקים במיתתם קרויים חיים או שגדולים צדיקים במיתתם מבחייהם. המשך העשייה בדרכו המיוחדת מהווה הנצחת זכרו ותרומה משמעותית לדורות נוספים של תלמידים ותלמידות ברוח דתית-תורנית-אמונית שהוא כה שקד על פיתוחה וביצורה. חבל על דאבדין ולא משתכחין.