במהלך הקמפיין הגועש והסוער של טראמפ וכפי שעיננו חוזות גם כעת בתחילת כהונתו ההפגנתית כנשיא, חבלים עבים ובולטים משייכים אותו אל הסוגיה המוסלמית ואל היחס של המערב(אמריקה) אל האסלאם והמוסלמים.
אני מניח, שאחד הגורמים שסייעו לטראמפ לגרוף קולות ועוצמה מהציבור האמריקני השמרני ברובו, היו התבטאויותיו חסרות הרסן תוך כדי רמיסת הפן 'הפוליטיקלי קורקט', שעליה פסעה באלגנטיות וגאווה הגברת הילארי, שחלקם כידוע הופנו אל הציבור המוסלמי בארה"ב ובעולם כולו.
עם זאת, חשוב להבחין. דבריו, שהופנו אל ציבור זה, לא נאמרו תוך כדי הכללתם של המוסלמים כשלעצמם כמקור הרוע, כפי שלעתים נדמה, גם אם דברים אלו הוצאו מפיו באופן משתלח.
למעשה, המסלול שעליו דרך טראמפ, אשר הושתת על אותה משנה המכוונת נגד העולם המוסלמי, הייתה בראש ובראשונה נושא הטרור, שבימים אלו, כידוע, עושה שמות בעולם הערבי.
סוריה, עיראק, דעאש, תימן וכו', בנוסף כמובן לפצעים העמוקים מה-11.9 שאולי לעולם לא יגלידו, שימשו כקרש קפיצה נוח לנשיא הטרי כדי להדגיש את האיומים והפעולות שצריך לנקוט נגד האסלאם הקיצוני.
בשבוע האחרון, אף התוודענו לפעולות ממשיות נגד ציבור המוסלמים, במניעת הגירה ממדינות ערביות ומוסלמיות, אך חשוב שוב, לשים לב לפרטים הלא כל כך קטנים שמתבטאים לדוגמה בסוג המדינות שהנשיא החדש הכליל:
מלבד איראן, שבאופן אירוני נחשבת למתנגדת גדולה לדעא"ש, מדובר במדינות שכל אחת מהן הולכת מדחי אל דחי: סוריה (אם בכלל עוד קיימת מדינה כזו) ההרוסה, עיראק המפורקת, סומליה שמזמן לא מתפקדת באופן נורמאלי ויציב, תימן שנחשבת לאחת הנחשלות והבעייתיות במדינות ערב, סודאן ששוחה בים של כשלים, ולוב שמאז ההפיכה מול קאדפי במצב מרוסק.
כך שגם מגוון המדינות שאותם בחר טראמפ, במובן מסוים אמור להיות נוח 'ומתקבל על הדעת', עת שמדובר במדינות רצוצות ומוכות טרור שותת דם. בדרך אגב, כדאי לשים לב לעובדה שהנשיא לא נקף אצבע נגד הגירה מסעודיה, אחת מבעלות בריתה, שדווקא ממנה הגיחו אותם מפגעים שביצעו את ההתקפה ההרסנית על אמריקה במגדלי התאומים.
בכל אופן, לדעתי, הנשיא האמריקני בעל הססגוניות שמשתקפת כאסלאמופוביה והצבעים שצועקים בשצף נגד דת הנביא מוחמד, יכולים לא פעם לגרום לסוג של הטעייה - טראמפ מעולם לא תקף את דת האסלאם כשלעצמה באופן ישיר כמקור הבעיה.
בראיונות שהעניק במהלך הקמפיין לרשתות שונות, גם בהתייחסו לקוראן, לא הכריז עליו כעל ספר המחרחר מלחמה, אלא התבטא בספקנות תוך שהוא מציג את השפעות ספר הדת כחומר למחשבה עד כמה הוא באמת הביא או מסוגל להביא שלום ורעות לעולם.
צעדיו של טראמפ, לדוגמה, אף פעם לא התקרבו לאותה סצנה, שבה השתתף ראש ממשלת בריטניה לשעבר, וויליאם אוורט גלאדסטון, עוד מתקופת המאה ה-19, שהכריז, "כל עוד הספר הזה(קוראן) קיים, לא יהיה שלום בעולם."
ייתכן שאין זה רחוק מהמציאות, שהנשיא המיליארדר, ללא קשר לאיומי טרור כאלו ואחרים, אינו מחבב מוסלמים והסצנה המלחמתית-טרוריסטית שהעולם ספוג בה, מאפשרת לו במה נוחה כדי לתקוף ולהתריע מתוך קירות ליבו חלקים נרחבים מהעולם המוסלמי על פני הגלובוס.
אך באותה נשימה, אולי טראמפ, אינו מושפע מנטיות אישיות או גזעניות כאלו ואחרות, ורואה מולו את טובתה של אמריקה וטובתו של העולם בכל הנוגע לטיפול בפן השלילי שהאסלאם הרדיקלי מייצר כבר עשרות שנים.
הנשיא בוש, כזכור, הכריז אמנם על ציר הרשע המפורסם ופתח במלחמה חזיתית נגד הטליבן באפגניסטן ומול מי שהייתה אחת ממדינות המפתח החשובות של העולם הערבי, עיראק, מה שהוביל ליצירת סדר עולמי חדש וגם הולדת ארגון רצחני אחר ששמו דעא"ש.
אך גם הוא, מעולם לא יצא נגד דת האסלאם, במפורש, כמי שמייצרת, לכאורה, את אותו מגה פיגוע בניו יורק ואת מרחץ הדמים במזה"ת.
ישנם כמובן פוליטיקאים מאירופה שכן עשו זאת, כמו איש הימין הניצי מהולנד, חרט וילדרס, שלא הבחין בין אסלאם מתון לקיצוני ותקף באופן פומבי וישיר את הקוראן ואת שליחו של אללה, הנביא מוחמד, כמקור הרשע והאלימות שדת האסלאם מפיקה.
אך השפעת מעמדו, או פרלמנטרים מערביים אחרים שאוחזים בדעותיו, עדיין אינה מתקרבת להשפעת האיש החזק של אמריקה והתבל כולו.
מבחינה אסטרטגית ואולי אף כלכלית, הנשיא האמריקני, גם אם יחוש, לטענתו, שמקור הבעיה מגיחה מהסורות(הפסוקים) שבקוראן, יתקשה מבחינה תקנית, מן הסתם, מסימון הדת באופן פשטני וכוללני שמבליט גזענות נגד דת כשלעצמה.
אך אין זה לקוח מתסריט בדיוני שבו טראמפ כמו טראמפ, תוך המשך דריכה גסה על כל מה שמריח 'פוליטיקלי קורקט', יפתח חזית מודגשת וממוקדת על עצם הוויית דת האסלאם, לראייתו, כשורש הטרור והחולאים בעולם.
בכוחה של תגובה נפיצה זו לא רק לאחד, בלית ברירה, את הכמות הגדולה של אותם מוסלמים, המתנערים מאלימות, אל אחיהם שתומכים ומבצעים טרור, אלא לשדרג את אותה סצנה נוסח: מערב מול מזרח, שחזינו בתקופת כהונת בוש, אל מול מלחמת דת טהורה של אסלאם מול נצרות.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהעולם המוסלמי, במיוחד במערב נמצא כעת בסוג של צומת דרכים, שדווקא מול מנהיג אמריקני 'אימתני' שמאיים לטרוף את הקלפים, ניתנת לו ההזדמנות והזכות לבחירה ולשינוי.
האם להתעלות מעל מה שקורה בשטח ולהוקיע אחת ולתמיד את הקשר שבין אסלאם וטרור תוך הוכחה שהקו המחבר בין דתם ואלימות דתית הוא חסר כל בסיס, או לצלול אל תוך מלחמת 'תגובות' ומשחקי כבוד, מול האיש מספר אחת של מעצמת אמריקה והעולם המערבי.