כבר שלושה עשורים אנחנו נלחמים בעיוות הדין של בג"ץ, אותה חבורה של אנשי שמאל קיצוני, אשר מבינים היטב כי רצון הבוחר בקלפי זה יותר ארץ ישראל ויותר תורת ישראל, אך רצון זה מעניין אותם כקליפת השום, כי הם מורמים מעם והם יודעים מה טוב בשביל האספסוף.
בג"ץ, שבשנים של שלטון השמאל, היה מרוסן ויודע את מקומו ותפקידו, שינה את עורו אחר שעלה הליכוד לשלטון. הבג"ץ החליט ש'להמון העם אין שכל, ואנחנו צריכים להוביל עבורו. אנחנו, השופטים, מייצגים את החוכמה, ולכן אנחנו נכתיב לנבחרי הציבור את הדרך הנאורה בה ילכו!'.
למזלם, מנחם בגין כשעלה לשלטון היה עייף ממלחמות, וחיפש איך להיכנס יפה להיסטוריה. כשהשופטים הורו לעקור את אלון מורה, במקום להעמיד אותם במקומם, אמר כי 'יש שופטים בירושלים' - הצהרה שהעבירה עד היום את השלטון דה פקטו מהממשלה והכנסת לבג"ץ.
ידועים דברי חז"ל בסוף מסכת סוטה, כי פני הדור כפני הכלב. ואמרו על כך דורשי רשומות, כי זהו משל לכלב, אשר לכאורה רץ לפני אדונו ומוביל את הדרך, אולם כאשר הוא מגיע לפרשת דרכים, הוא אינו יודע לאן לפנות, ואז נעצר עד בואם של הבעלים.
השרים וחברי הכנסת מסתובבים ברכבי פאר, מקבלים משכורות יפות והרבה הרבה כבוד בממשלה שעושה יחסית מעט מאוד. אנו מצפים שלפחות במשברים נקבל את התמורה להצהרה שיש לנו ממשלת ימין. אבל בכל צומת והחלטה חשובה, מי שקובע זה בג"ץ השמאלנים והאנטי-דתיים, והממשלה לא קובעת כלום. אז בשביל מה צריך כל כך הרבה שרים וחברי כנסת? אפשר לתת לבג"ץ לנהל את כל המדינה!