אם פייסבוק הוא אוטובוס - טוויטר הוא הספסל האחורי
אם פייסבוק הוא אוטובוס - טוויטר הוא הספסל האחורי

לפני כשלושה שבועות הצטרפו לרשת הטוויטר לאה ושמחה גולדין, הוריו של הדר גולדין הי"ד, חלל צה"ל שגופתו מוחזקת בידי חמאס.

לאה ושמחה ניצבים שם חשופים, ופונים ומגיבים ישירות בגוף ראשון לפוליטיקאים ואנשי תקשורת. בתקופה הקצרה הזאת הם הספיקו להתעמת ראש בראש עם מו"ל הארץ עמוס שוקן, לגרום לו להתנצל ולמחוק ציוץ, ולהגיע לכותרות.

רק לפני שנים ספורות, מאבקו של גלעד שליט, "הילד של כולנו", נישא על גלי אהדה חסרי תקדים. הוא זכה לשיר של אחד האמנים המצליחים בישראל, מדי יום הוזכר שמו בתכנית המרכזית של יעל דן בגל"צ, בכל יום נאבקו חברי כנסת, אישי ציבור, דמויות משפיעות וכל מי שיכול כדי לשחררו.

את גלי האהדה הללו אנחנו כלל לא מרגישים ב-מאבק של משפחות גולדין ושאול. הסיבות לכך רבות ולא ניכנס אליהן כאן. אבל כן ננסה להתעמק בבחירה משפחת גולדין (כמקרה בוחן) דווקא בטוויטר – ונוכל ללמוד מכך הרבה על מקומה של הרשת הזאת ב2017.

הטוויטר בנוי כך שכל אחד מאיתנו יכול לכתוב באופן פומבי ישירות לאדם אחר שנמצא גם הוא בטוויטר. כולם שווים.

להבדיל מהפייסבוק שבו יש הבדל בין דפים ציבוריים ופרופילים פרטיים, בטוויטר מי שיש לו עשרות אלפי עוקבים ומי שיש לו רק עוקבים אחדים – נמצאים באותה זירה בדיוק. כך ניתן לשוחח בטוויטר עם שרים וחברי כנסת, להתווכח עם עיתונאים, להעלות דיון עם אושיות טוויטר ולשוחח באופן ישיר, וכמובן במגבלות ה-140 תווים.

אפשר להעלות נושאים לסדר היום, להגיב על תכניות רדיו וטלויזיה, לחוות דעה על אמירות שונות שנזרקות לחלל העולם ושבעבר לאף אחד מאיתנו (למעט נבחרי הציבור ואנשי התקשורת) לא הייתה אפשרות לעשות זאת. בתכנית של עמית סגל וירון דקל למשל (בימי חמישי בגל"צ) אפשר להגיב על ידי האשטאג #דקלסגל ותגובות רבות נכנסות לשידור ולעתים אפילו כשאלות מול המרואיין. כך גם בתכנית המטה המרכזי בערוץ 10, שם מקרינים חלק מהתגובות בהאשטג על המסך בשידור חי.

בטוויטר הפוליטיקאים יכולים להתכתש ביניהם לעיני כל (ומי שמומחה בכך יכול להעלות מאוד את כמות העוקבים שלו), ובניגוד לפייסבוק ששם התגובה יכולה להיבלע בתוך אלפי תגובות  - כאן כאשר העסק מתחמם בין שתי דמויות אי אפשר לפספס את זה.

באותו אופן גם אלמונים יכולים להעלות דרישות שקיפות למיניהם ישירות מול נבחרי הציבור ולהצליח בכך, עיתונאים חושפים זה את דעתו של זה (ולעתים אף את קלונו) והכול בשיח ציבורי, בשידור ישיר מהספסל האחורי הרועש והגועש של עולם התקשורת והפוליטיקה.

ללא ספק פייסבוק הוא כיכר השוק המרכזית, האוטובוס שבו נמצאים כולם (ע"פ נתוני פייסבוק – 3.8 מיליון ישראלים פעילים ביום).

הפייסבוק משמש היום ככלי תקשורת המרכזי והחשוב בעולם והוא כאן כדי להישאר - אך עלינו לזכור שזה לא כלי התקשורת היחידי! אף על פי שבטוויטר כמות המשתמשים הפעילים מדי יום על פי הערכות היא 20,000 בלבד(!) מסתבר שבתוך המספר הקטן הזה נמצאים דווקא האנשים עם הכי הרבה כוח תקשורתי ופוליטי. בדיוק את הנקודה הזאת זיהו הוריו של הדר ז"ל – ולכן הם בחרו דווקא במדיה הזאת כדי לנהל את המאבק שלהם ולהשפיע.

אף על פי שבחודשים האחרונים פורסם שטוויטר בחרה לסגור את המחלקה העסקית שלה בארץ, להערכתנו כוחה וכוח ההשפעה שלה דווקא הולך וגדל. ההחלטה החכמה מאוד של משפחת גולדין להיכנס לטוויטר, היא אבן דרך בהצלחתה של טוויטר להיכנס להשפעה דווקא כעת.

זו החלטה ודרך בה צריכים לנהוג כל מי שרוצים לשנות שיח וסדר יום בנושאים פגיעים ורגישים. מי שישים לב יראה שעוד ועוד שרים וחברי כנסת מגדילים את כוחם בטוויטר. ככל שיעבור הזמן יותר ויותר אנשים  ירצו למצוא את עצמם עם כל "המגניבים והמשפיעים" בספסל האחורי - ברשת החברתית של הציפור הכחולה.