ההר הפרוץ תמיד

המקדש השני עמד בנחיתות גלויה כלפי הבית הראשון. עליבותו הייתה ברורה בעיקר לפני שבנה נחמיה את חומות ירושלים

הרב יעקב מדן , כ' בשבט תשע"ז

הרב יעקב מדן
הרב יעקב מדן
צילום: ישראל ברדוגו

פסוק הפתיחה במלאכי אינו מספר לנו מתי ובימי מי ניבא מלאכי. סדרם של נביאים משבץ אותו עם נביאי הבית השני, חגי וזכריה, ואחריהם, בסוף תרי עשר. גם חז"ל ראו בו אחד משלושת נביאי הבית השני. אם נאמץ את החשבון הכרונולוגי המקובל של מלכי פרס (ורוב דעות חז"ל חלקו על כך), נראה שחגי וזכריה היו בימי דרייווש הגדול, בימי בניית הבית השני - שהחלה כשמונה עשרה שנים אחרי שיבת ציון בימי כורש. מלאכי היה מאוחר להם בששים שנה ויותר, כנראה בימי המלך ארתחשסתא הראשון, וכאן בארץ בימי עזרא ונחמיה. על כך נדון בע"ה בפרק הבא.

פרקנו עוסק בשני נושאים: הוא עוסק תחילה במאיסת ה' באדום. אחרי חורבן הבית הראשון החלו אדום להתפשט ממולדתם שבדרום - בהרי אדום ובהר הנגב, אל יישובי ישראל הנטושים בנגב הצפוני ובהר חברון, והגיעו עד בית לחם ועד ירושלים.

משפחת הורדוס האדומי למשל, גרה ליד ההרודיון בנפת בית לחם. הם הצרו את גבולם של עולי בבל בימי כורש וכן של אנשי עליית עזרא בימי ארתחשסתא, וזעמו של הנביא עליהם בשם ה' מורגש היטב בנבואה:
"כִּי תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר זָעַם ה' עַד עוֹלָם".

הנביא ממשיך ועוסק במצבו העלוב של המקדש ובקרנו הירודה, הבאה לידי ביטוי גם בדלות קרבנותיו וברשלנות בעבודתו:
"מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן ה' נִבְזֶה הוּא".

עד שלא בנה הורדוס את בניינו המפואר, היה המקדש השני, בעליבות ובנחיתות גלויה כלפי הבית הראשון על עוצמתו ופארו. עליבותו הייתה ברורה בעיקר לפני שבנה נחמיה את חומות ירושלים, והר המוריה היה פרוץ לכל עובר ושב, גויים כיהודים.

מלאכי דורש בנבואתו להשיב גם בקרבנות אהבה לה' על אהבתו אותנו וכדבריו:
"הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם ה' וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב".

מתוך הפרק היומי בתנ"ך באתר הקהל של מכללת הרצוג