למה זהות
למה זהות

בשנה האחרונה, התבהר לי שאין ברירה. יש לשחרר ! מרגולציות, ממיסוי עודף, משליטת הממסדים הדתיים ממונופוליזם של כשרות ושל נישואין וגירושין, משליטה של המדינה על מה שאנחנו חושבים ועושים.

גם אני אוהבת לפתוח את מאמרי הדעה שלי בסיפורים. הבוקר נסעתי באוטובוס וישבה לידי אישה נעימה שסיפרה ששני הילדים שלה הרחיקו נדוד עד ניו זילנד, ולמרות הקושי היא שמחה עבורם. כי טוב להם. ליבי נצבט בקרבי, והשבתי לה תוך שאני מסבירה את מצע "זהות", שישראל יכולה תוך עשור להפוך לניו זילנד, בהתאמות המתבקשות. זו רק אחת הסיבות שבגללן אני מתמודדת במפלגת "זהות" בראשותו של משה פייגלין.

האמת היא שאני מבינה את שלמה פיוטרקובסקי. ראשית, ותודה לו על כך, הוא אפילו די מפרגן. קמפיין "זהות" אליבא דשלמה הוא אולי אחד המוצלחים, וחלקים במצע המדיני והחברתי מפתים בקסמם.

אני, לא זו בלבד שלא הייתי מסכימה למפלגה חדשה שמאיימת לפלג את הימין חלילה, אלא שכל שנותיי כאם היססתי אפילו לרשום את ילדיי לבית ספר חדש, ובכלל – לשנות את דעותיי. עמדה היא קניין לכל דבר, ואנחנו נוטים להיות רכושנים. אחד הדברים הקשים הוא להודות בכך שייתכן ששגינו. במיוחד כאשר תפיסת עולם שלנו ששכבנו על הגדר עבורה מתגלה כריקה מתוכן. או חלקית. או מזייפת.

במשך שנים ארוכות, ארוכות מדי, כטוענת רבנית מהמחזור הראשון, האמנתי בכל לב שראוי ואפשר לתקן את המערכת מבפנים. ניסיתי להתיישר לצד המפלגות המסורתיות, מפלגות מגזר, אחר כך ליכוד, ובפעם האחרונה מפלגת אווירה – כי חשבתי שממילא לא תהיה בשורה מדינית, אז נוריד את מחירי הדיור לכל הפחות. על הממסד התורני הגנתי בחירוף נפש, בהנחה שניתן יהיה לתקן גם אותו בלי למרוד בו.  

אבל בשנה האחרונה, התבהר לי שאין ברירה. צריך אחת ולתמיד לזקק את החשיבה ובעקבותיה להציע חזון עם אופן פעולה ברור, ישראלי, יהודי, וכן – בעיקר לא שגרתי. ב"זהות" מצאתי לא אוסף של סיסמאות אלא אוסף של אנשים שמוכנים להשליך את נפשם מנגד, באורח דמוקרטי, עם פריימריז פתוחים, ולהציע – במקום לבצר שלטון רקוב שמשתדל – מימין ומשמאל – להעצים את כוחו ולהוסיף לעצמו סמכויות, מצע שכולו אומר באופן פשוט וברור – לשחרר ! מרגולציות, ממיסוי עודף, משליטת הממסדים הדתיים ממונופוליזם של כשרות ושל נישואין וגירושין, משליטה של המדינה על מה שאנחנו חושבים ועושים. משליטה של רעיונות שכשלו במשך עשרות שנים – הן של השמאל והן של הימין– לעבר מדינה שלא בורחת מבשורה, מדינה יהודית וישראלית ערכית, שמעניקה לכל תושביה ואזרחיה את המקסימום שניתן. שהזכות לבחור חינוך תושב להורים, שרוב הכסף יופנה למורים ולא למנגנונים מנופחים.

בלי כפייה, בחשיבה מחוץ לקופסה. האמת היא, בניגוד למה שטוען  פיוטרקובסקי, "זהות" רואה במגזר ציבור ערכי וראוי, אך פונה לציבור רחב הרבה יותר. כמי ששייכת לציבור הדתי לאומי תורני אני סבורה ש"זהות" היא אכן בשורה. בגלל החזון, בעבור החינוך, בגלל שיש כאן דרך של מנהיגות יהודית, משמעות וחירות. אמתית. לכל יהודי ולכל אזרח ותושב באשר הם. ערכים שהיטשטשו גם אצלנו, במגזר.

משה פייגלין אכן לא אנונימי, ונכון – גם אותו ביבי מעך והדיר. כמו את גדעון סער, את משה כחלון, את בוגי יעלון ואפילו את דנון – טוב, אותו הוא לא ממש מעך, רק הרחיק לניו יורק. נכון, פייגלין הוא הוגה, איש חזון, לא תחמן כמו פוליטיקאים אחרים, ומביא כריזמה מסוג שונה, שסוחפת בזכות האמת שבה, נטולת סיסמאות ריקות. הוא הקים מפלגה לתפארת – ובעיקר דמוקרטית. וכשאני משתמשת במונח הזה, ב"זהות" מדובר במושג כמעט מקודש. לפיכך, שלמה פיוטרקובסקי, אולי כדאי לך ולחבריך להתפקד למפלגה כבר כעת, כי אולי בעוד שנתיים יימצא מישהו מתאים יותר לשמש יו"ר המפלגה. הוא יעמוד לבחירת המרכז בבחירות פתוחות, ללא התנכלויות, כיאה לדמוקרטיה במיטבה.

בשאלת בזבוז הקולות של הימין אני מאוד מתחברת לדאגתו של פיוטרקובסקי, דאגה שליוותה גם אותי שנים רבות. אבל, מגיע רגע שבו אי אפשר להשתייך עוד לתזמורת שמזייפת רק משום שהיא מעוניינת להישאר על הבמה.

השיטה הבולשביקית שמנציחה את הסיאוב ואת גזל המיליארדים מידיו של הציבור למטרות עלומות, מטעם המדינה ובחסות החוק, נוהגת עוד מימי מפא"י העליזים ועוברת מיד ליד – שמאל ימין שמאל. אותה שיטה, אותו מוסר לקוי. השיטה הבזויה הזו ממש לא פוסחת על "הבית היהודי", ויש מקום להרחיב על כך במאמר נפרד.

אנשי אמונה בוודאי חייבים להפנים  שכדי לזכות בארץ שופעת ולשבת בה בטח חייבים לנהוג יושרה. הטיעון של רבים במגזר על שיטת הקומבינות בכספי הציבור בנוסח :"אין ברירה, כולם נוהגים כך ואנו חייבים לאמץ את אותם כללים פגומים" היא חשיבה שמחבלת במפעל הציוני. ככה, ייתכן שהיה נסלח לבנות מדינה, אבל לא ייתכן להגיע לישורת האחרונה.

למאמר של שלמה פיוטרקובסקי - פייגלין עושה מאיתנו צחוק