מורידים את התחפושת
מורידים את התחפושת

מכירים את המצבים בחיים שאנחנו מתחפשים? לפעמים אנחנו עושים משהו וקולטים שהוא נובע מרצון לעשות רושם על אחרים. פעם מתחפשים לאדם חכם, בהזדמנות אחרת לספורטאי מצטיין ולפעמים לאדם חברתי ומצחיק מאוד שאהוד על כולם. התחפושות עלולות להשתנות אך דבר אחד מאפיין את כולם - הם לא אנחנו.

כשאני מתחפש אני בורח מעצמי ועוטה עלי מסכה חיצונית. במסכה אין את היתרונות או החסרונות שלי אלא רק מה שהייתי רוצה לשווק כלפי חוץ. המסכה יכולה להיות הסטטוס בפייסבוק או התארים שבהם אני מתהדר. כשילד מתחפש הוא נהנה מאוד מרגעי הבריחה. הוא מפסיק להתמודד ושוקע בעולם של דמיונות העוסקים בגיבורי-על נטולי התמודדויות. אם התחפושות כל כך כיפיות אז מה רע בהם? למה לא להתחפש תמיד?

התחפושת היא בריחה מהתמודדות.

כשחיים בסרט ומדמיינים כאילו שאנחנו גיבורי הסיפור אז מפסיקים להתמודד עם בעיות המציאות. בורחים לעולם דמיוני ומשאירים את המורכבויות עומדות וקיימות. החולשה לא נעלמת אלא מתחבאת מתחת לשטיח ומחכה להזדמנות לפרוץ החוצה ולהכות שוב.

במגילה כולם מתחפשים. אחשוורוש קונה לעצמו תדמית של האדם החזק בעולם כאשר הוא בעצם אדם הפכפך ללא עמוד שדרה משלו המושפע מאשתו או מיועציו. המן מתחפש לאדם הדואג דאגה כנה לשלום המלך אחשוורוש אך בעצם מנסה לקדם את האינטרסים העמלקיים שלו.

יש רק אדם אחד שמציע אלטרנטיבה שלא מנסה להתחפש. "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי" והוא לעולם לא יכרע ולא ישתחווה. לא משנה מה יגידו וכמה ילחצו עליו הוא לא ישנה מהאמת בסנטימטר. מרדכי ירש את התכונה הזו מאבי השבט, בנימין, שלא השתחווה לפני עשיו, סבו של המן. בפורים מתחפשים כדי שנתחפש רק פעם אחת בשנה ובמהלך שאר השנה נהיה מי שאנחנו באמת. איננו שותים יין בפורים בשביל לשכוח אלא בשביל לזכור מי אנחנו באמת, כדי ש"נכנס יין - יצא סוד".

מורידים את התחפושת