הגיע זמן נהפוכו
הגיע זמן נהפוכו

1.

עיתוני בתי הכנסת, המופצים לקראת שבת בבתי הכנסת, מהווים את מדורת השבט הציונית דתית, ותפוצתם הכללית מגיעה לריכוז הגדול ביותר של אנשי הציונות הדתית.

כבודם בהחלט במקומם מונח. אין ספק שהם כלי תקשורת חיוני, ראשון במעלה, של 'השבט'. אבל לעיתים נדמה שהם חורגים מעבר למשימה העיקרית שלהם, עד כדי היותם, רח"ל, גורם שלילי בהווי בתי הכנסת.

מלבד תפקידם להיות מדורת השבט, משחקים עיתוני בתי הכנסת תפקידים נוספים. תפקיד חשוב מאוד הוא, למנוע מן הדברנים הכרוניים, להפריע בדיבוריהם לחבריהם המתפללים. כולנו מכירים את המתפלל שבשיא התפילה משתעמם מהריטואל ופונה לחבריו שמימינו ומשמאלו, מלפניו ומאחוריו, ומסיח דעתם מן התפילה, בקול רם שמפריע בוודאי להם אבל גם לשאר השכנים, היותר רחוקים.

אבל כשאותו דברן – שכנראה משתעמם מן הריטואל הקבוע ומחפש ריגושים חדשים ללא הרף – מוצא עניין אחר לענות בו, כלומר עיתוני בתי הכנסת, הוא משקיע עצמו בקריאתם. הוא אמנם מפריע לעצמו, מפריע מאוד, אבל בכל זאת, רק לעצמו. לשכניו המתפללים הוא לא מפריע, כל עוד הוא שקוע בקריאה. טוב לו וטוב לשכניו. הם יכולים להמשיך להתפלל בשקט, בלי הפרעה.

זה כשלעצמו עומד לזכותם של עיתוני בתי הכנסת. דא עקא, שיש מתפללים שאינם שוקעים בקריאה מחתרתית, מתוך עיתון שמסתתר מעין השכנים, מתחת לדלפק הסטנדר. כל עוד הוא מדפדף בסתר, חוטא במיסתרים, ואינו מפריע לזולת, ניחא, איכשהו.

2.

אבל ברבות הימים החלו מתפללים לפגוע בכבוד בית הכנסת ובאווירת התפילה, בכך שעיתונם מועלה מן המחתרת אל הדלפק עצמו. לעין כל. וזה עדיין כלום לעומת קוראים אחרים שמניפים את העיתון מולם, בגובה העיניים, מעל לסידור שעל הסטנדר, תוך פגיעה קשה בכבוד בית הכנסת. מה אמורים לחשוב על כך אורחים לא דתיים שמגיעים לתפילה, סתם כדי לחטוף תפילה ולהתבשם מאווירת בית הכנסת, או לרגל שמחה משפחתית? לחשוב שנקלעו בטעות למועדון קריאה?

ויש כאלה שאיבדו את הבושה וקוראים את העיתונים גם בעמידה. בעת פתיחת ארון הקודש למשל להוצאת ספר התורה, כשכולם ניצבים על רגליהם, ניצב גם הקורא האובססיבי על רגליו, ובידיו העיתון. הוא ממשיך לקרוא גם כשכולם ממלמלים 'בריך שמיה'. הוא בשלו. שקוע. ממש כמו בתור לאוטובוס. אוי לאותו ביזיון. אוי לאותה בושה. דיר בלקום, חבר. אתה בבית כנסת. לא בשוק.

קוראים שכאלה מחוללים בליבותיהם של שאר המתפללים תחושות הסתייגות מעצם הבאת העיתונים לאולמות התפילה. יש שטוענים שהגיעה העת להרחיקם לחלוטין, ו/או לחלקם רק בתום התפילה, כשכולם יוצאים הביתה. ויש בזה משהו.

דווקא בחג הנהפוכו, פורים, ראוי להתריע על כך ולקרוא לכל מתפללי בתי הכנסת לאמץ התנהגות של ונהפוכו לכל ימות השנה, בכל הנודע לעיתוני בתי הכנסת.

באחרונה התריע על כך התסריטאי, הסטנדאפיס, הכותב המוכשר, וחבר בקבוצה הקומית אנדרדוס יאיר יעקבי, בדרכו שלו. הוא הציב מראה מלוטשת מול עינינו והזכיר לנו, בפוסט שכתב תחת הכותרת 'ויהי בנסוע העלון', איך בדיוק אנחנו נראים. על רקע כתב האישום ההומוריסטי הזה של יעקבי, מושמעת כאן קריאה נרגשת מקרב לב לונהפוכו בהתנהגותנו בבתי הכנסת, בכל הנוגע לעיתוני המגזר. ברשותו מובא כאן התיאור המרשיע. לא נגענו:

3.

ויהי בנסוע העלון... המתפללים בבית הכנסת 'לעבדך באמת' תמיד התגאו בכך שהשתדלו להיות מאוד אמיתיים עם עצמם בנוגע לעבודת השם שלהם. לכן, כשתופעת העיון בעלונים בזמן קריאת התורה הגיעה למימדים מפלצתיים, התכנסו חברי הקהילה והחליטו שככה אי אפשר להמשיך, ושאם כבר כולם קוראים עלונים, אז עדיף כבר לוותר לחלוטין על קריאת התורה, ופשוט לקרוא עלונים.

ובאמת, בשבת העוקבת (שהייתה, לא תאמינו, פרשת עקב) מיד אחרי תפילת שחרית, התחיל החזן לשיר 'ויהי בנסוע העלון', ומר קוסלובסקי הזקן פתח את הארון ושלף ממנו סטפה יפה של עלונים. הקהל נישק את העלונים שעשו דרכם אל הבימה.

גלמן הגבאי קרא למרדכי כהן לעלות 'ראשון' ובעל הקורא קרא קטעים נבחרים מ'שיחת השבוע'. בעליית 'שני' קרא בעל הקורא 'שבת בשבתו', ב'שלישי' קראו 'מצב הרוח', ב'רביעי' עוד 'מצב הרוח' (שחילקו בשתי עליות כי הוא פשוט לא נגמר), ב'חמישי' 'שבתון', ב'שישי' 'גילוי דעת' (שבניכוי פרסומות יצא קצר במיוחד) וב'שביעי'... 'שביעי' (אלא מה?).

בהפטרה קראו נבואת חורבן של קומונרית מתוסכלת מתוך העמוד האחורי של 'עולם קטן' (שם מסיימים האשכנזים. ספרדים ממשיכים עד הטור של אבו).

כך התנהלו הדברים במשך שנים. המתפללים היו שומעים כל שבת את קריאת העלונים וכולם היו שמחים, ובכלל שכחו שפעם היה אחרת.

4.

יום אחד שם לב הרב פיינקלוץ, שאחד המתפללים היותר פרחחיים, מעיין בספר מאובק בזמן קריאת העלונים. עם הזמן הוא שם לב שעוד ועוד מתפללים מאבדים ריכוז, כאילו המינוי החדש של עזרא גלישטיין לעוזר אישי לעוזרת הפרלמנטרית הרביעית של שולי מועלם, זה לא מעניין בכלל.

הוא זימן בדחיפות ישיבת מתפללים, בה הודו חלק מחברי הקהילה הצעירים יותר, שהעלונים האלה פשוט לא מעניינים אותם כבר, ושאם הם ישמעו עוד פעם אחת את הפרסומת על הפליז החורפי של ג'וזף קאופמן, או הפסח הנהדר שאפשר לעשות באלפים הצרפתים, הם פשוט יפסיקו לבוא לבית הכנסת. הרב פיינקלוץ היה נבוך מאוד, שהרי מסורת היא מסורת, ואם נתחיל עכשיו לקרוא בכל מיני חומשים, אז מי יודע לאן העסק ידרדר. אבל גם הוא הבין שבלי הצעירים בית הכנסת ימות, ולכן אישר את ההצעה לקרוא בזמן קריאת העלונים גם חלקים מהתורה הזו של הצעירים.

כשהצעירים הודו לו על גמישותו, הרב פיינקלוץ רק הינהן, ובשנינות בינונית של אדם המודע לתבוסתו פלט: "הרסתם לי את כל מצב הרוח".