פסח: אביב העמים
פסח: אביב העמים

1.מעולם לא היתה רלבנטית תופעת מרוב עצים לא רואים את היער, כבערבי פסחים. עמך ישראל, המתלבט בשאלות חשש חמץ וספק חמץ, מגיע בהמוניו לכנסי 'שואלין ודורשין' שמקיימות קהילות רבות בשבוע ערב פסח.

אבל במקום להתמקד במשמעות האמיתית של החג, יש המתמקדים בשאלות שעל גבול הסאטירה ("האם צריך להכשיר את האסלה?"). מרוב חומרעס המתחדשות לבקרים, לא שיערון אבותינו, לא רואים את המשמעות הרחבה והעמוקה של חג החירות, שהפך בית ספר לחירות האדם, לעולם כולו.  

2. וכך משֹיחין אחינו בני ישראל עם רבניהם בכנסי פה-סח אלה, בשאלות שבאמת מעסיקות אותם: האם השנה יוכרז גם החומץ כחמץ גמור? ומה דינם של מלפפונים שהוחמצו במלח ולא בחומץ? ושאלה ממש קיומית: האם החמצן עצמו גם הוא חמץ, ויש איפוא להקפיד לשאוף בכל נשימה רק פחות מכזית חמצן, שמא יחמיצו ריאותיו של השואל.

צחוק-צחוק, אבל זה מה שמעסיק את עמך ישראל ערב פסח. מה שיעוריהם האמיתיים של מידות היבש והלח: הזית והרביעית, שעליהן מושתת ליל הסדר כולו (שבו יש לאכול 4-5 'כזיתות' מצה); ומהו שיעור 'אכילת פרס' (2-4 דקות, תלוי את מי שואלים); ומה מידת הנפח של כוס מבין ארבע כוסות (86 סמ"ק יין כמניין 'כוס', או 150 סמ"ק כמניין 'כוס הגון'?), ועוד כיוצא באלה.

מדהים שאיש מבין השואלים אינו נותן דעתו לעובדה הפשוטה, שחרצני הזיתים שהותירו אחריהם במערות ובנקיקים לוחמיו עזי הנפש של בר כוכבא, זהים לחלוטין לגודלם של חרצני הזיתים בזמננו. ואם זו המציאות הריאלית, שמוכיחה כי לא חל שום שינוי בגודלו הטבעי של הזית, מה טעם לנהוג על פי המחמירין, המתפטמים בתוך 2-4 דקות, בכמות מחניקה להחריד של מצות מצווה בליל הסדר? הרי גודלו האמיתי, הטבעי, של הזית מונח לפנינו, ומה טעם להתפלפל ולהתפלמס?

3. אבל עמך ישראל סובל מ'נערווים' (עצבנות) בכל ענייני כשרות הפסח: האם יש צורך בהכשר לפסח לאקונומיקה ונייר טואלט? ושמא נמצא היתר לאכילת כדורי הקניידאלאך של ליל הסדר, על אף היותם בגדר שרויה? וכיצד נכשיר לפסח כלי בישול ואכילה שנעשו מחומרים חדישים שפותחו לצורכי נאס"א ותעשיית החלל?

ומה התחדש בסוגיית אכילת כלב? בהקשר זה מספרים, שכשהתיר הגרי"ד סולובייצ'יק שימוש במשחת שיניים בפסח, מפני שאינה ראויה לאכילת כלב. קראו עליו תגר שניים מתלמידיו: הם הרעיבו כלב, והשליכו בפניו מנה הגונה של משחת שיניים. הכלב המורעב עט עליה וחיסל הכל. "רבינו", אמרו אותם פוחזים, "במו עינינו ראינו, שמשחת שיניים ראויה לאכילת כלב. עובדה". הגיב הגרי"ד בבוז: "למי אתם מאמינים – לכלב או לי?"...

4. הקושיות והקשיים של פסח מערערים את שיוויו משקלם הנפשי של אחינו בני ישראל: מה עדיף - מצות יד, שלשם רכישתן צריך ליטול משכנתא, או שמא מצות מכונה שמחירן שווה לכל נפש, ובטוח שנאפו בטווח 'ח"י מינוטען'? ואיך מסוגלת מכונה חשמלית לייצר 'מצה-לשמה'?; וכיצד קורה, שככל שמצת היד חרוכה יותר, דיקט'ית יותר, מאמירה יוקרתה? ולמה בעצם לא נחזור אל מנהגם של יוצאי מצרים, ואפילו התימנים בני זמננו, שמצתם עבה היתה, והיא היחידה שמבחינה מעשית ניתן לבצע עימה את מצוות כורך כדרך שנהג הילל בהגדה, זכר למקדש? ושמא מעיקר הדין יש לחשוש לשאריות קמח בכל מצה שהיא, ולפיכך יש להינזר לחלוטין מאכילת מצות בכל שבעה, (פרט למצת מצווה בליל הסדר), כמנהג החומרא של כיתות מסויימות?

ועדין לא אמרנו דבר בשאלת השאלות: גזירת הקיטניות. מה למשל דינם של שמני סוֹיה וקנולה ושאר גרעינים חדשים, שלא באו לעולם בעת גזירת הקיטניות?

5. וכך הולכת ומתפוגגת, תחת עומס הקושיות והחקירות והאבק והניקיונות, משמעותו האמיתית של חג החירות, אביב העמים האמיתי לכל באי עולם, כמאמרו של הראי"ה קוק: "יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו".

העולם למד מהי חירות האדם ורוחו, לא מפי  ג'ון לוק ולא מעמנואל קאנט; לא מן המהפכה הצרפתית ולא מהמהפכה האמריקנית. מהפכת החירות של בני ישראל, שמאס לפני כ-3,300 שנה, תוך גילויי יד ה', בשיעבוד ובשיפלות, וקם נגד נוגשיו כדי לצאת מעמק הבכא ולהפוך לאומה עצמאית בעלת ערכים מוסריים, שונים מאלה של משעבדיהם המצריים, היתה למופת חירות האדם, בכל העולם ולאורך כל שנות ההיסטוריה. אפילו הפוריטנים הנוצריים שייסדו את ארה"ב, וכך גם השחורים ששועבדו על ידם, ראו ביציאת מצרים את בשורת הגאולה והחירות.

וכבר אמר על כך מרן הראי"ה: "אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, לחירות עולם, הרי כל העולם כולו וכל סדר חיי האדם, היו נשארים על מקומם בלי השתנות, והשיעבוד היה נשאר לעולמי עד".

עובדה היא, שרעיונות החירות והקידמה הופיעו רק בתרבויות שהכירו את סיפורה המופלא של יציאת עם עבדים ומזי רעב ממצרים. ובמקום שלא שמעו על הסאגה של יציאת מצרים, לא הכירו כלל מהי חירות, ולא היתה משמעות ריאלית למונח בן חורין. עם ישראל לימד באמצעות נס יציאת מצרים את העולם הנאור כולו, ואת כל מי שרצה לשמוע, מהי חירות ומיהו בן חורין (ולעצמנו הוספנו, ובצדק, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, אבל זה סיפור אחר).

גם תחת עול ה'נערווים' של פסח, והשיעבודים לנקיונות ולחומרעס, אסור לנו להתמסר לענייני העצים ועלינו לראות קודם כל את היער כולו: סיפור החירות והגאולה הלאומית הראשונה בהיסטוריה, שהוא סיפור גאולת ישראל ממצרים בחג הפסח, ועליו אנו מודים ומכירים תודה לקב"ה, בכל ימות השנה ובוודאי בחג הפסח,   על גאולתנו ועל פדות נפשנו.