בשנת תרו' שמע ראש רבני ג'רבא, רבי שאול כהן, (שיום ההילולא שלו חל ב-ו' אייר), את החוק החדש שחוקק השלטון בארצו, חוק 'שחרור העבדים'. להפתעת הסביבה, פרץ הרב בבכי גדול, למרות שלא היו לו עבדים.

הסביר הרב לנוכחים, שהוא בוכה על כך שהעבדים 'בני חם', שנתקללו בתורה להיות עבדים, ובכל זאת פקדם ה' לטובה ושילחם חופשי. ולעומתם, עם ישראל, בני מלכים, נתונים להשפלה בגלות ועדיין לא שוחררנו מגלותינו.

מתוך הבכי, נרדם הרב, והנה בת שחוק נראתה על פניו, והוא התעורר בשמחה גדולה. סיפר הרב לנוכחים, שנגלה לו בחלום שבימי ניניו ישיב ה' את שיבת ציון, ושבו בנים לגבולם. ואכן, בעת שנינו של הרב, רבי משה כלפון הכהן, כיהן כראש רבני ג'רבא, קמה מדינת ישראל והייתה עליה גדולה לארץ. (הסיפור מתוך הספר 'רביד הזהב', שבהסכמת הרב מאיר מאזוז שליט"א עליו נכתב – "כל הסיפורים בספר זה על הרבנים מקוריים ואמיתיים").  

סיפור זה מבטא את הנקודה, שמהלכי הגאולה הם ארוכים, וכל דור בונה בהם נדבך על גבי קודמו. סיפור זה גם מלמד, שתיקון וגאולת העולם מתחילים דווקא בחלקים הנמוכים והרחוקים יותר, ורק אחר כך נגאלים החלקים הפנימיים והגבוהים. כפי שמצאנו בחזון העצמות היבשות בספר יחזקאל, המהווה משל לגאולה, שקודם מתרפא ונבנה הגוף - העצמות והבשר, ורק אחר כך נכנסת הרוח והנשמה. כך בימי הסבא סרה קללת עבדות בני חם, ורק בימי הנין התעלינו לתחילת גאולת ישראל.

בהתאם לכך, אפשר לראות בתולדות התנועות הרוחניות בעם ישראל בעת האחרונה, התרקמות של תהליכים רוחניים איטיים, הבונים שלב אחרי שלב את תהליך הגאולה. וכך מצאנו, שהמשיח נקרא בגמרא (סנהדרין צו:) 'בר נפלי', כלומר – (לפי חלק מההסברים) – בן הנפלים, שבתחילה אור הגאולה מופיע בצורה קטנה ואף נופל, כעובר קטן שנופל, אך בתהליך ארוך – האור מופיע שוב גדול יותר ומחזיק מעמד. וצריך לדעת, שהמשיח הוא ממש הבן של הנפל, כלומר – האור שהופיע בתחילה בקטן ונפל, לא הלך לאיבוד, אלא שמכוחו בסוף הופיע האור הגדול יותר והחזיק  מעמד. לעיתים, האור הקטן – הנפל הופיע בצורה משובשת, אך בסוף מופיעה דרך שבכוחה לתקן את השיבוש, ואז מופיע אור גדול שמקדם אותנו לגאולה. הדברים ארוכים מאד, אך נביא כאן טעימה קטנה.

הגאולה היא ששם ה' מתגלה בעולם. בגלות, ה' מסתיר את פניו, ונראה כביכול שה' לא נמצא בעולם, לעומת זאת בגאולה ה' שב ומתגלה – 'מחזיר שכינתו לציון', שב ושוכן בעולמינו. כחלק מהעניין, גילוי תורת הנסתר היא חלק מהגאולה, כי דברי תורת ה' העמוקים מתגלים בעולם. וכך זכינו, שלפני מאות שנים הופיעו בעולמינו האר"י הקדוש ותלמידו הגדול רבי חיים ויטאל (ההילולא שלו ב- ל' ניסן), והביאו אור גדול של רזי תורה, המהווים יסוד גדול לתנועות הרוחניות הקיימות בתורת ישראל מאז ועד ימינו, כפתח לתהליך הגאולה. באותם ימים, אור זה הופיע למעטים בלבד, כך שעל אף גדלותו הוא 'קטן', כי מופיע למעטים.

בשלב הבא, אור זה מופץ ומגיע לרבים, אלא שלמרבה הצער הוא מופיע בצורה מעוותת וחשוכה מאד, 'נפל' של ממש, להבדיל בין הטמא והטהורים – מופיעה התנועה השבתאית של משיח השקר שבתי צבי שר"י. השבתאות, מעבר למידות השליליות שהיו בראשיה, הייתה מגובה באידיאולוגיה משובשת של גאולה.

ראשיה שיבשו את תורת הנסתר, והבינו שכדי ששם ה' יתגלה בעולם ויגאל את ישראל, עלינו לגלות את שם ה' בעולם הזה עד כדי להעלות את הרוע. וכיצד מעלים את הרע? עושים חטאים לשם שמיים! כך אנו מוצאים את שבתאי צבי שר"י אוכל חלב, ומברך עליו ברכה שהמציא – 'ברוך מתיר איסורים', ואת תנועתו עושה מעשי פריצות נוראיים עם תפילין ועוד. סופו של נפל זה להפיל את העם לתהומות עמוקים. העם ניצל רק בכוח הלוחמים בשבתאות כרבי יעקב ששפורטש (ההילולא שלו ב- ד' אייר) ועוד.

אולם, הקב"ה מנהיג את עולמו במהלכים ארוכים, ולאחר השבתאות הוא מביא לעולם את בן הנפלים, מי שייקח אור נפול זה ויעלהו. הבעל שם טוב הקדוש מתגלה, וגם הוא מחפש לגלות את אור ה' בעולמינו ולהשיב שכינה לציון. גם הבעל שם טוב מחפש למצוא את אור ה' בעולם המעשי, אלא שהוא מחלק בין עולם האיסור לעולם הרשות. אין עושים איסורים ועוברים על ההלכה, כן אפשר למצוא את דבר ה' אפילו באכילה ובשתייה. חילוק דק, שלוקח את אותו אור, אך מופיע אותו בדרך נכונה.

מתנגדיו חוששים בצדק, שמא השבתאות והחסידות דומים. ואף החסידים עצמם מספרים על הדמיון והשוני, להבדיל בין הטמא לטהור (שבחי הבעש"ט אות מה') -  "ועוד ספר לי רבי יואל הנ"ל, שבא שבתי צבי לבעל-שם-טוב לבקש ממנו תקנה. ואמר רבי יואל בזה הלשון: שהתיקון הוא להתקשר נפש בנפש, רוח ברוח, נשמה בנשמה.

והתחיל להתקשר עמו במתון, כי היה ירא, כי היה רשע גדול. פעם אחת ישן הבעל-שם-טוב ובא שבתי צבי ימח שמו ופיתה אותו חס ושלום. והשליך אותו (הבעש"ט השליך את שצ"י שר"י) בהשלכה גדולה עד שנפל לשאול תחתיות... וספר שהבעל-שם-טוב אמר שהיה בו ניצוץ קדוש, ותפסו הסמך-מם במצודתו, רחמנא לצלן...". אולם, ברוך ה' זכה הבעש"ט וקידם שלב נוסף בהתגלות ה' בעולם.

המהלך עוד ארוך, ומשתלשל אל ימינו אלה, ואולי גם לדורות הבאים. בימים אלה, עת עסוקים אנו בעניינו של יום העצמאות, חשוב שנתחזק ונזכור – שגם אם אורות מסויימים מופיעים עדיין בקטנות, בחוסר שלימות, ולעיתים – אף בצורה משובשת ושלילית, הרי עלינו לקום לתקנם ולהגדילם, וסופו של המשיח 'בר נפלי' לבוא מכוחם במהרה בימינו!