ערב יום העצמאות, לאחר 69 שנים, איך אנחנו נראים? שתי דרישות הצגנו לעצמנו, והן לכאורה סותרות: להיות 'עם-סגולה' ולהיות 'עם ככל העמים', ולכן יש לנו מאוכזבים, משני הקצוות. אלה פוכרים ידיים בראותם כמה אנחנו רחוקים עדיין מלהיות עם סגולה, ואלה כועסים על המדינה, מדוע אינה מצליחה להיות, פשוט, נורמלית.
עד ש"בא לנו" להצטרף להמונים העולים אל הר הרצל ולפנות - ברוח שירם של יענקל'ה רוטבליט ויאיר רוזנבלום, "בנימין זאב" - ישירות אל חוזה המדינה:
"תשטוף את העפר מן העיניים, בנימין זאב
שים יד על הלב ותגיד
ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?"
מספר 6 בעולם בתוחלת החיים, מספר 11 במדד האושר, לפני ארצות הברית, לפני צרפת, לפני איטליה? מעצמה עולמית בחקר הסרטן, ב-ננו טכנולוגיה ובהיי-טק – מן ה-ווייז ועד ל-מוביליי? בין הראשונות בעולם בתחום הסייבר, בהמצאה וייצור של מטוסים ללא טייס ומכוניות ללא נהג, בטילים – כיפות ברזל, שרביטי קסמים, חיצים – אחת מתוך 7 מדינות בכל העולם, שמייצרת ומפעילה לוויינים?
"תביט אלינו ישר אל העיניים, בנימין זאב, כמו אבא אוהב
ותגיד לנו, את זה רצית, על זה בכית"
מדינה, שלמרות השמדת שליש מעמה, עוד מעט תמנה 9 מיליון, יותר מפינלנד ומנורבגיה, שווה בגודלה לשווייץ ולאוסטריה, ארץ בקצה המדבר בעולם מתייבש, שמכל הארצות עולים אליה לרגל ללמוד השקיה בטפטוף, טיוב מי שפכים, התפלת מי ים?
מדינה, שאויביה כמעט וחנקוה מחוסר כל מקורות אנרגיה, ועתה - עוד מעט ותספק גז לאירופה? ארץ, שעשרה מבניה זכו בפרסי נובל (מבלי לספור שני פרסי-שלום חסרי ערך) - בידה האחת תזמורת פילהרמונית מן המצוינות וצבא מן המעולים, ובידה השנייה עולם ישיבות חרב ששוקם בממדים שכל מרכזי התורה במזרח אירופה אף פעם לא הגיעו אליהם?
לא אהבת את החורבן והעזובה שראית בירושלים, בנימין זאב – שטוף את העפר מן העיניים ותראה היום עיר, שכל העולם חומד אותה. גם לא דימית שנעשה את הבלתי אפשרי, ויוצאי שבעים גלויות יתחשלו כאן לעם אחד, עם שפה אחת, עברית אגב – לא גרמנית.
ומעל לכל – שים יד על הלב, האם את זאת חזית, שלמרות מלחמות, מצור וחרמות ללא הפוגה, מדינתך תשכיל לקיים דמוקרטיה לדוגמה, שופעת תרבות, תצליח להיות בו-זמנית גם ספרטה, גם אתונה?
לא, עם ישראל במדינתו רחוק עדיין מן האידיאל של 'עם סגולה', ובכל זאת – איזו מדינה אחרת מספקת לארץ אויב בזמן מלחמה מים זורמים, ובין ירי לירי – 1000 משאיות אספקה ליום וגם בתי חולים? והיכן עוד התנדבה מדינה לטפל חינם בפצועי מלחמה של מדינת אויב?
לבנימין זאב מררו הספקנים את החיים: מניין ייקח את היהודים למדינתו? ההיסטוריון שמעון דובנוב, חישב ומצא שאין היתכנות למדינה יהודית, מפני שלעולם לא תוכל להגיע לרוב, ולכן סרב לעלות ארצה ונרצח בריגה ע"י הנאצים. ומה היו עושים להרצל, לו העז לחזות את התופעה הפלאית שהאישה הכי פורייה בעולם, להוציא רק את טדג'יקיסטן, היא היום יהודייה בארץ ישראל המביאה לעולם 3 ילדים בממוצע, בהשוואה לעם שממנו יצאו משמידי עמה, שאצלם שיעור הילודה הוא 1,3 ילדים למשפחה?
הספקנים אוהבים במיוחד את הסוס הכלכלי. באותות ובמופתים הם כבר הוכיחו, כי אין כל היתכנות לכלכלה ישראלית בריאה כל עוד אין שלום, והשלום מחייב כידוע וויתור על ירושלים ועל לב הארץ. והנה, עכשיו כותב סבר פלוצקר, כלכלו ידוע, איש שמאל בהשקפתו (ידיעות אחרונות, 7.4.17 - "השינוי כבר כאן"), כך:
..."הישראלים מרגישים עכשיו - ...50 שנה מאז מלחמת ששת הימים – ביטחון כלכלי, אישי ולאומי כפי שלא חשו בעבר...התעסוקה מלאה, עלייה בשכר הריאלי.. ובשכר המינימום בפרט, השקל חזק, האשראי זול...התעוררות בתיירות, מערך הכבישים והרכבות עובר מהפכה...הצלחות מתוקשרות של ה"היי-טק"...עלייה ברמת החיים של האוכלוסייה הערבית.. – פריחה ישראלית. אנשי עסקים זרים שלא ביקרו כאן חמש או שש שנים אמרו לי השבוע: אנחנו לא מכירים את המדינה שלכם. השתניתם. אתם בעיצומה של קפיצת דרך."
ועוד מחשבה טרם ניפרד מהרצל, על החזון והחלוציות. שני אלה נשאו תמיד על גליהם את המעש הציוני. אולם החלוציות שאורגנה ומומנה ע"י "המוסדות הלאומיים", ששרו לה שירים ונשאו אותה על כפיים כאליטה של היישוב היהודי – החלוציות הזאת גוועה לאחר קום המדינה, כאשר חזון הציונות הוכנס לתוך מרכאות. וכך, מצאה השעה הגדולה של גאולת ירושלים וארץ התנ'ך מדינה עם מאגרי חלוציות יבשים והנהגה המשדרת לעם אובדן דרך וחדלון ממעש.
והנה, בנימין זאב, באותו הרגע קמו לך חלוצים חדשים. הם באו מבלי שקראו להם, וויתרו על זרי תהילה והבליגו על רצח אופי. מלמטה הם צמחו, מתוך העם, והם החזירו לו את ברכת ההתיישבות החלוצית!
לו ראית זאת, בנימין זאב, ושש לבך ועצמותיך כדשא תפרחנה.