הכוח האֵליון

נס שמונים הדקות שבחסדי שמים שינו לעד את מעמדה של המדינה ואת פני המזרח התיכון כולו

מנחם רהט , כ"ב באייר תשע"ז

ערוץ 7

1.

כשנחגוג בשבוע הבא את יום ירושלים במלאות יובל לשיחרור עיר הנצח, אסור שנשכח את מערכת הנסים הפלאית, כמעט בסדר גודל תנ"כי, שליוותה את הניצחונות בכל החזיתות: ביהודה ובשומרון, בעזה ובגולן – ביבשה, בים ובאוויר.

תקצר היריעה מלתאר את כל שלל הניסים שהתחוללו לנגד עיני הבשר שלנו, בהקיץ ולא בחלום. מציאות ממשית, לא אגדה רחוקה. "וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל... כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה" (שמ"א, י"ז).

2.

האדם החילוני, שאין אלוקים בליבו, יסביר לעצמו את הניצחון בסידרה של הסברים רציונליים: נחישותם ועוז רוחם ודביקותם במשימה של חיילי צה"ל, מול איומי ההשמדה מקהיר; תחושה ה-אין ברירה, של עם עם הגב אל הקיר, שהבהירה כי אם לא נילחם על נפשותינו, אף שזוהי מלחמת ערבים רבים נגד יהודים מעטים, כי אז יהיה כאן חלילה מרחץ דמים שאושוויץ תחוויר לעומתו; המוראל הגבוה, שרק גבר על רקע  ליצנותו ושחצנותו של קול הרע"ם מקהיר שהבטיחו ביהירות כי קרוב יום שחיטתם של היהודים; וכנראה גם ההפגזות הבלתי פוסקות על יישובי עמק הירדן ומזרח הכינרת, כמו גם הירי הטורדני של הליגיונרים מעל חומות העיר העתיקה, שהוסיפו לנחישות הישראלית.

יהיו שיסבירו שמקור הניצחון נמצא דווקא באופי אוייבינו: האמונה במלים ולא במעשים, תרבות השקר והפרטאץ' (כאילו שבצה"ל לא חגגו הברדק ושיטת הסמוך), תחושת הערבים שמדובר בסך הכל בטיול קצר להשמדת 'סוכת דוד הנופלת', שיסתיים בניצחון כביר תוך יום עד יום וחצי. ואולי גם נחיתות הנשק הערבי מול יתרונותיו האיכותיים של הנשק שהיה בידי ישראל (בימים ההם אף אחד לא העז להעלות טענה משונה כזו, לנוכח האמברגו האמריקאי, אבל שיהיה, אם זה עוזר למישהו). ויהיו שיאמרו שגם המוראל הנמוך בשורות הערבים ותחושתם שזו מבחינתם מלחמת יש ברירה, שיחקו לטובתנו.

בקיצור, האדם הרציונליסט ימצא סיבות שיבארו כך או אחרת את הניצחון מזה, ואת תבוסת הערבים מזה. קשה אמנם להסביר את שרשרת האירועים שנחזים כמעשי נסים, אבל לכל נס יש הסבר. אפילו את נס יציאת מצרים מסבירה התורה עצמה ב"רוח קדים עזה" (והפרשנות המסורתית טוענת לאורך כל הדרך, שנס אינו שינוי בסדרי הטבע אלא קיומן של תופעות טבעיות קיצוניות דווקא בעיתוי המסויים שבעל הנס זקוק לו).

3.

חייו של האדם המאמין, מבחינה זו, קלים הרבה יותר. קל למאמין להסביר לעצמו את גודל הניצחון, בהתערבות שמיימית של הכוח האֵליון. 'נס', יאמר המאמין. 'נסי נסים'. 'נס בתוך נס'. והעובדה ששרשרת הנסים הזו היתה כל כך פלאית, כמעט בסדר גודל תנ"כי, רק מגבירה את התחושה שמדובר במערכה שכולה פלאות. נסים ונפלאות.

מי שמאמין ראה לנגד עיניו את התממשותה של ההבטחה האלוקית: "כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". מי שהשתתף במלחמה ההיא או רק צפה בה מן הצד, ראה בעיניו ממש את נס ההצלה, את ניצחונם הפלאי של המעטים מול רבים, והבין אל-נכון כי "מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ". כל המכחיש מציאות נסית זו, חשוד, רחמנא ליצלן, בהיותו כופר בעיקר.

4.

אלא שלנוכח שרשרת האירועים המופלאה, לא רק המאמין האמין. היו גם חילונים לא מעטים שלא יכלו להסביר לעצמם את גודל הניצחון בגורמים רציונליים, ועברו למחלקת הניסים. צירוף המיקרים החד פעמי, מעבר לכל הסתברות סטטיסטית, שיכנע אותם שהפעם היה מעורב במלחמה לצידנו הכוח האליון.

לא פלא שגם חילונים מובהקים, נזקקו למונחים כמו 'נס' 'נסי נסים' 'נס משמים' ועוד, בדיווחיהם ובתחקיריהם לגבי המלחמה המופלאה ההיא. גם כופרים גדולים יודו שבקרבות לפני 50 שנה התגשם מחדש הפסוק: "כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם", כפשוטו; או במילותינו שלנו: התערבות הכוח האֵליון בהתרחשויות שעל הקרקע ובשמים.

3.

אי אפשר ברשימת אחת למנות את כל המצבים שבהם נראה כי הכוח האליון נכנס לפעולה, והציל את עם ישראל, כפשוטו ממש. די לבחון את ביצועיו הבלתי נתפסים של חיל האוויר, שעלו על כל דימיון, כדי לראות באירועים השונים סוג של מעשי נסים. למשל, החוקר הצבאי ד"ר אורי מילשטיין, השתמש במונחי נס, אף שהוא רחוק מיראת שמים, במאמר שפירסם באחרונה (מעריב, 29.4.17), הסוקר את ביצועיו הנסיים של חיל האוויר בששת הימים. לא פעם ולא פעמיים הוא משתמש במונח 'נס'.

מילשטיין מציין כי המלחמה הוכרעה כבר ב-80 הדקות הראשונות שלה, כשהושלמה השמדת חיל האוויר המצרי. מבצע 'מוקד' החל בהמראת המטוסים בשעה 7:14, בבוקר ה-5 ביוני, ונסתיים כעבור 80 דקות, שאחריהן יכול היה אל"מ יוסק'ה נאור, אחד מחמשת אדריכלי ניצחון חיל האוויר, לצלצל לאשתו מרים, ולהודיע לה בהתרגשות: "המלחמה נגמרה": בעוד הטנקים של צה"ל פורצים בארבעה מוקדים לסיני ולרצועת עזה המצרית, הושמד חיל האוויר המצרי בעודו על הקרקע, מה שאיפשר למטוסינו לטפל בנחת בחילות האוויר הירדנים והסורים, ולהבטיח את הניצחון מיד. לא תוך 6 ימים, אלא בתום 6 שעות בלבד, שאחריהם היו שמי מזרח התיכון נקיים ממטוסי אוייב.

זאת בניגוד להערכות האופטימיות ביותר, שגרסו שגם אם התיכנון הגאוני להשמדת האוייב יעלה יפה, תושמד בתקיפה רק מחצית מחיל האוויר המצרי, במחיר של פגיעה ברבע מחיל האוויר שלנו. אבל איש לא פילל שבחסדי הכוח האליון ניחלץ מאיומי ההשמדה והכיליון לניצחון כה מהיר, חזק ואלגנטי.

4.

מילשטיין מתאר את שרשרת הנסים שליוותה את המלחמה. "תרומתו הגדולה הראשונה של עזר וייצמן למבצע 'מוקד', שגם היא בבחינת נס, הייתה במינוי האנשים הראויים ביותר להכנת המבצע: את מוטי הוד, בעל האינטואיציה המבצעית הגאונית, מינה לראש מחלקת אוויר [למרות התנגדות הרמטכ"ל רבין שטען שאינו בעל אינטליגנציה מתאימה לתפקיד, ובכך סימן אותו וייצמן כיורשו]. סגנו ישעיהו ברקת, שניחן בחוש ביקורת מפותח ובדבקות במשימה, מונה לפיקוד על מחלקת המודיעין. יאק, בכיר הטייסים ועילוי בתחום החשיבה המיבצעית, נשלח לפיקוד על ענף המיבצעים של חי"ה, ובחר כמפקד מדור תיכנון בנווט רפי סיברון, שהוכיח עצמו כאיש ביצוע מעולה ומדוייק, המסוגל לתרגם ולפתח את רעיונותיו של יאק לתוכניות מיבצעיות".

הנס השני: הבריטים העמידו לרשות המודיעין האווירי במצרים את כל המידע המיבצעי שליקטה תחנת מכ"ם שלהם שפעלה מרכס בהרי עג'לון (גלעד) בירדן, בגובה של 1,350 מטר, וכיסתה את כל שדות התעופה בישראל. כשהמריאו מטוסי צה"ל ב–7:14 בבוקר, גילה אותם המכ"ם בעג'לון. מפעיליו שיגרו למיפקדה המצרית את מילת הקוד המוסכמת, 'עינב' (ענבים), שנועדה להתריע על חשש למיתקפה אווירית קרבה והולכת. אבל – מעשה נס! – דווקא באותו יום הוחלף הקוד. המצרים לא פיענחו את מילת הקוד שלא הופיעה ברשימותיהם - וכל השאר היסטוריה.

5.

נס שלישי: בצירוף מקרים מדהים, תיכנן הפיקוד המצרי העליון, בדיוק לשעה 7.45 בבוקר ה-5 ביוני, שלוש טיסות אח"מים לשדות תעופה בסיני. לא אחת, לא שתיים, אלא שלוש: במטוס אחד ישב סגן נשיא מצרים ושר המלחמה, הפילדמרשל עבד אל–חכים עאמר, בחברת מפקד חיל האוויר ומפקד ההגנה האווירית המצרית, ועוד בכירים. במטוס השני ראש ממשלת עיראק וגנרל סובייטי בכיר. במטוס השלישי היתה יחידת קומנדו מצרית.

מילשטיין: "כדי לשמור על ביטחון האח"מים, קיבלו אנשי סוללות הנ"מ המצריות בנתיבי הטיסה פקודה לא לפתוח באש". התערבות הכוח האליון היתה כה ברורה, עד שלימים, כשנחתם השלום עם מצרים, סיפר ראש שלוחת המוסד במרוקו, יוסף פורת, שבשיחות ב-1977 בין שר החוץ בממשלת בגין, משה דיין, לבין סגן ראש ממשלת מצרים חסן תוהאמי, שאל תוהאמי, שחשד שנאצר זמם לחסל את עאמר על רקע מתיחות אישית ביניהם: "האם נאצר היה שותפך למזימה, כאשר שלח את עבד אל–חכים עאמר במטוסו לסיור ביקורת, בדיוק כשמטוסיכם תקפו בשעה שמונה בבוקר ה-5 ביוני?"

ועוד נס שלא נמנה ברשימה זו: בשעה שהטייסים הישראלים ישנו במיטותיהם ואגרו כוח ליום הקרב שלמחרת, השתתפו הטייסים המצריים בנשף ריקודים עמוק אל תוך הלילה, ובבוקר איחרו לצאת למשימותיהם.

6.

אלה הן רק דוגמיות לסיפורי נסים ונפלאות שבימים ההם בזמן הזה. מעט מזעיר. גם מי שלא האמין, נאלץ להכיר בקיומו של הכוח האליון ולהודות לבורא עולם על מעורבותו בהצלת המדינה ברגעים המתוחים ההם: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה".