ילד טהור בגוף שבור
ילד טהור בגוף שבור

פרק עד מתאר מציאות קשה שלאחר חורבן הבית. "הַר צִיּוֹן, זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ…(ב), שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ; לָאָרֶץ, חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ...; שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ(ז-ח). פסוק ט מתאר סוג של עיוורון בעבר ובהווה - "אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ: אֵין עוֹד נָבִיא; וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה".

דברים לד אומר "ְולֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים". ואכן משה, הוא נביא מנהיג. מוביל בעשייה ובתורת מוסר. אלו שאחריו הם נביאי זעם ותוכחה. כוחם בעיקר בדבריהם. לא בכוח מנהיגותם. למרות כל האותות שנתנו לא היה בכוחם למנוע את החורבן. איך מנווטים ללא מצפן?

דרך ארץ קדמה לתורה אמרו חז"ל. דרך ארץ למה? דרך ארץ לאהבת אדם. דרך ארץ לערבות הדדית.

כמה חודשים לאחר שנולד ערן בננו, התבשרנו דידי רעייתי ואני שערן סובל מצירוף של אוטיזם ופיגור. שככל הנראה לעולם לא ידבר. שככל הנראה יישאר בגיל של כמה חודשים. ערן הפך למורה הגדול של חיי ויצק בי תעצומות נפש גדולות, מבלי שאמר מילה אחת כל 23 שנותיו. בבחינת, "ולא אתנו יודע עד מה". ילד טהור שמעולם לא הרע לאיש ונדון לחיות בתוך גוף שבור, בתלות מוחלטת בחסדי אחרים. כל קיומו הוא מבחן עצום למידת החסד והאנושיות שבנו. כל קיומו יתכן רק מתוך אהבת אדם וערבות הדדית. כל קיומו הוא בבחינת כמיהה לתיקון עולם.

חורבן ירושלים יצר בעם ישראל ירושלים של כמיהה.
אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.
תדבק לשוני, לחיכי אם לא אזכרכי (תהלים קלז, ה-ו).

בוודאי לא כמיהה לאטימות ושנאת חינם שהייתה לפני החורבן. כמיהה לדרך ארץ. כמיהה לאהבת אדם באשר הוא אדם. בבחינת, בהיעדר נביא, קודם כל היה אדם. בן אנוש. כי קדמה דרך ארץ לתורה.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך